פיליפינים - משלחת סיוע.

 

ביום שני השבוע התקשרו אלי איציק ונעמה מעמותת ברית עולם והציעו לי להצטרף למשלחת סיוע לפיליפינים.

ההכרות הקודמת שלנו הייתה לפני 3 שנים עת נשלחתי להאיטי.

החוויה בהאיטי הותירה בי רושם עמוק שמלא את ליבי לאורך זמן רב ועל כן שמחתי מאד להצעה ואף יחלתי לה.

קבלתי את ברכתו של בעלי היקר, שלמה, והחלתי בהכנות לקראת המסע.

החלק הקשה , כצפוי, היה ההודעה לילדים.

תגובתו של שלו "המתבגר" נעה בין "אני לא מדבר אתך" ל..."נסיעה טובה. תשמרי על עצמך. ".

אביב ואלי נפרדו ממני בדמעות, ושי ברכה אותי בברכת הצלחה מקובלת באנגלית- "BREAK YOUR LEG" ,  אותה היא הבינה באופן מילולי -ואכן שברה את כף רגלה.

פגישת משלחת ראשונה נערכה כבר באותו היום, בשעות הערב בתל אביב. בפגישה הכרתי את חברי למסע:

ענבל , רופאת משפחה מדרום הארץ מומחית בתחום המחלות הזיהומיות, רוני, פסיכולוג העוסק בטיפול בפוסט-טראומה ושלומית, בעלת נסיון בארגון וליווי משלחות סיוע .

 

 

תוך 48 שעות ממועד ההודעה הראשונית כבר עלינו על מטוס אל על להונג קונג, בדרכינו למנילה, מצויידים בתרומת תרופות (בעיקר אנטיביוטיקה) וציוד רפואי ראשוני.

 

הטיסה עברה עלי בקלילות, השלמתי שעות שינה וקראתי קצת מידע על הפיליפינים.

 עם נחיתתנו במנילה, קיבלו את פנינו נציגי CBN ארגון נוצרי בינלאומי שפרש את חסותו עלינו. הארגון עוסק בסיוע בתחומי הרפואה ,התזונה והרווחה במסגרת פרויקט הנקרא :OPERATION BLESSING.

התמקמנו במלון נחמד הממוקם במרכז העיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את היומיים הראשונים בפיליפינים הקדשנו לשיחות עם רופא שחזר מאזור האסון ועם נציגי ארגוני הסיוע וכן להתארגנות והצטיידות.

 בערב שבת לקחנו חלק תפילה שנערכה בבית הכנסת המקומי  וסעדנו עם חברי הקהילה היהודית שברכו אותנו לקראת צאתנו .

 

המפגש עם אנשי הפיליפינים מרגש. אנשים חמים, חביבים, מקבלי פנים. בכל מקום שמחים להציע עזרה.

מסתבר שחלק עיקרי מהכנסות המדינה מגיע ממשכורות ששולחים "עובדי חו"ל". הפיליפינים עובדים בדובאי, ארה"ב, ארופה, ישראל ומקומות נוספים. רבים מהם בתחום הסיעוד אך גם בתחומים אחרים כגון- הנדסה.

העובדים הזרים נחשבים לחוד החנית. יום מיוחד בשנה מוקדש לכבודם, בשדה התעופה קיים טור נפרד לעובדים הזרים,

הצעירים חולמים לעבוד בחו"ל וכפי שאמרה לי אביגיל בת ה21  שאמה עובדת בישראל מזה 15 שנים: "טובי האנשים שלנו עובדים בחו"ל". 

אביגיל ו2 אחיה הצעירים לומדים בקולג', משכילים, אמידים, ומוקירים תודה לאמם על ההקרבה.

נקודת מבט  חדשה זו גרמה לי לחשוב בצורה שונה על כל אותם עובדים זרים המסורים כל כך לסבים והסבתות שלנו.

 

מחר בבוקר, יום ראשון, אנו צפויים לעלות על טיסה לטקלובן ,העיר המרכזית שנפגעה בסופה,

אנו נערכים להגיש סיוע רפואי ולבדוק אפשרות להמשך פעילות ארוכת טווח (ע"י משלחות שיגיעו בהמשך) בתחום הרפואה והטיפול הפוסט-טראומתי.

בשלב זה רב הנסתר על הגלוי. אנו חוששים ונרגשים לקראת המשך המסע.