טקלובן.

נחתנו בטקלובן בשעות הצהריים. שדה התעופה הרוס לגמרי ובעצם נפתח לתנועת מטוסים רק לפני ימים אחדים.

העיר כולה זרועה הרס שקשה לתאר במילים. בניינים בודדים נותרו עומדים.

העיר שמתוך תמונותיה של ענבל שביקרה בה לפני כשנתיים, נראה כי הייתה שוקקת חיים ופעילה, כמעט ונמחקה .

הרחובות עמוסים בחלקי מבנים, עצים וגגות שנסחפו והועפו.

 

 

 

 

אזור החוף נפגע פגיעה כפולה מהרוח האדירה וכן מגלי הענק בגובה 20 מטרים שבאו בעקבותיה. רוב מקרי המוות נגרמו מטביעה.

עברנו ליד מבנה גדול ששימש כמרכז "מקלט", לאור אזהרת הטייפון, האנשים ששהו בקומה ה-2 ניצלו ואילו אלו ששהו בקומה הראשונה טבעו.

 

רחובותיה ההרוסים של העיר ושל הכפרים סביב לה, זרועים בפסולת של הריסות, חלקי עצים וגגות. כוחות מקומיים מנסים לנקות את הזוהמה. משימה ארוכה ומפרכת . כלבים משוטטים מחטטים בין ערימות הזבל.

מתחת להריסות מסתתרות גופות נוספות שטרם חולצו. הריח קשה ומעיק .

בצידי הדרכים עדיין ממתינות לפינוי  גופות מכוסות בשקי בד שחורים.

 

 

הפיליפינים הינם ארכיפלג של 7107 איים בהם מתגוררים 100 מיליון תושבים! האזור למוד אסונות בגלל מיקומו הגאוגרפי - רעידות אדמה וסופות. רבים מהתושבים התייחסו ברצינות אך בזהירות לאזהרת הטייפון אולם לא צפו את עוצמתה.  

 

ביקרנו בכפר על קו החוף, סמוך לטקלובן , בו הנשים והילדים פונו טרם הסופה והגברים נותרו לשמור על הרכוש. רבים מהגברים ניספו, כעת חוזרות הנשים אל הכפר ההרוס ומנסות לבנות את בתיהן וחייהן מחדש.

אנו בודקים אפשרות שמשלחות המשך שלנו יערכו פעילות טיפולית, בתחום הפסיכולוגיה -פוסט טראומה בכפר.

 

אנחנו מתגוררים בכנסיה שנפגעה בצורה קלה, במרכז טקלובן.

העיר מנותקת מחשמל וממים.

חברינו למשימה, הינם נוצרים פרוטסטנטים, כמרים ואנשי דת.

התנאים בהם אנו מתגוררים בסיסיים ביותר (מקלחות BUCKET קרות, גנרטור בשעות הערב למספר שעות , שינה על ספסלי הכנסייה או על הרצפה). אשה מקומית דואגת להכין לנו ארוחה חמה.

את הבוקר אנו פותחים בתפילת בקשה והודיה לאלוהים , בהנחיית צוות הכמרים.

החל משעה 20:00 העיר נתונה בעוצר עד שעות הבוקר כדי למנוע ביזה.

 

עבודתנו מתנהלת כך- צוות "תצפיתנים" יוצא מדי יום לשטח, רכוב על אופנועים ואופניים לסקור אזורים שזקוקים לעזרה.

בערב מתנהלת ישיבה במהלכה נקבעת תוכנית הפעולה ליום המחרת  עבור ה- "צוות הרפואי" (אני ,ענבל ורופאה מקומית נחמדה ששמה ננסי ) .

 

ישנם ישובים כפריים  שטרם קבלו עזרה רפואית ראשונית לאחר האסון. הצוות הרפואי שמגיע אליהם חובש ומטפל בפצעים מזוהמים שלא טופלו בשבועיים האחרונים.

 

הבוקר בקרנו  בכפר המרוחק 15 ק"מ מטקלובן. צוות מקומי נערך לבואנו ואירגן לנו כיתה בבית הספר המקומי בה פרסנו את המרפאה הניידת שלנו. המרפאה מורכבת מ4 עמדות, ע"פ המקובל :

עמדת רישום ובדיקת אחות (או צוות מתנדבים),

עמדת רופאים,

עמדת ייעוץ-  בה מקבל המטופל יעוץ רוחני, נפשי מכומר/זקני הכפר.

עמדת תרופות.

 

 

 

במהלך היום טיפלנו בכ - 200 חולים, רובם סובלים ממחלות נשימתיות פשוטות: אסטמה, חלקם מזיהומים עוריים (לאחר פציעות או חשיפה לרטיבות) . רפואה קהילתית ראשונית כמקובל.

חלק מהמטופלים מגיעים לאור הידיעה שהגיע רופא לעיירה ללא תלונה ספציפית על מנת לקבל ויטמינים.

היו גם מספר מקרים של חשד לשחפת...

 

ממשיכה בדרכי ....