דאגו לשלומנו, התייעצנו האחד עם השני ולמדנו לכבד זה את רעהו. פגישות הפרידה היו מרגשות לעיתים עד דמעות. קבלנו מהמורים דגם בניין עשוי נייר שאחד המורים בנה, מכתב ופירות. בנות הקבוצה קשטו את ראשי בצמות .
ב3 השבועות האחרונים חדרו לחיי אנשים שהפכו לקרובים. ניהלנו שיחות עמוקות על נושאים נעימים וקשים, עברנו יחד חוויות שלעולם לא נשכח, מצבים הזויים שגרמו לנו מדי פעם לעצור מהעשייה הבלתי נלאית ולהתמקד בסיטואציה הבלתי אפשרית בה אנו מצויים.
היומיים האחרונים זימנו לנו מספר "סגירות מעגל". בית הספר "שלנו" החל לעבוד ב2 משמרות, ארגון מקומי גוייס לסייע לביה"ס ומשלם משכורות למורים ובקשה שהפנינו unicef להחלפת האוהלים הצבאיים באוהלים אזרחיים חדישים נענתה מהר מהצפוי.
במשוואה המתבקשת של נתינה מול קבלה תחושתי היא שקבלתי יותר משנתתי. גיליתי בעצמי יכולות התמודדות שלא ידעתי על קיומן, וחשתי תחושת בגרות ואהבת אדם.
אני מודה לשלמה,שלו, אלי, שי ואביב ,לאמא ואבא, לסבא יעקוב,לרותי ולכל מי שנשאר "בעורף",לחבריי המקסימים לצוות ולאנשי האיטי על שאפשרו לי להשתתף בחוויה זו.
באהבה רבה, בהתרגשות ובשמחה אני חוזרת אל חיק משפחתי האהובה.
להתראות האיטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה