אודיפור - רומנטיקה.
החתן!
שמחה רבה.
שמחה רבה 2 - דיונת סם ליל הסילבסטר
בכפר.
לאחר נסיעה נוחה (6 שעות) ברכבת הגענו בלילה אל אודיפור. בשעות הלילה, בתחנת הרכבת לא המתינו סבלים (למעט סבל בודד שהתעכב והציע את עזרתו), ביציאה מהתחנה מצאנו ריקשות בודדות...העיר נמה.
התמקמנו במלון פשוט, אך חביב ביותר על שפת אגם הפיצ'ולה, מן החדר צפינו בכובסות ממרחק שאפשר לנו לראות את הכתמים וכמובן לשמוע את החבטות בבגדים וכן צפינו בטובלים. הארמונות ובתי המלון הרבים שמקיפים את האגם היוו תפאורה מרשימה.
העיר מתוארת על ידי מטיילים כ"עיר הרומנטית ביותר בהודו". בימים התקשינו להבין את האימרה הזו בעיקר בגלל האגם הירקרק המלוכלך מאד, רחובות העיר הצפופים והרועשים והביוב הזורם בצידיהם...אבל בלילות....בשעות הערב העיר מתמלאת באווירה אחרת.... בתי המלון והארמונות מוארים באורות מנצנצים, על הגגות מסעדות יוקרה (ברמה הודית כמובן!) הצופות לאגם (שבשעות הלילה נראה נקי ומרשים). בשיטוטינו ברחובות גילינו מלונות אווירתים, רומנטיים, הבנויים כחאן או כבתי אחוזה ואז הבנו... כשמגיעים כזוג, משתכנים במלון אווירתי ומפנק, נחים במהלך היום ובערב אוכלים במסעדות היוקרה- העיר בהחלט רומנטית, במידה שהודו יכולה להיות רומנטית!. אנחנו הבנו את זה אבל האמת שלא הצלחנו באמת להרגיש את הרומנטיקה...
בקרנו באודיפור בארמון העיר, הילדים נהנו מאד מגן שעשועים מקומי העשוי ממבני אבן בצורת חיות, הצופה אל השקיעה, בקרנו בכנסייה ביום חג המולד (אבל הגענו עם תום המיסה)
השתתפנו בפסטיבל מקומי ( מעין חוצות היוצר ..) שהיה חביב וריתק אליו מקומיים בלבד. יש לציין כי גם בפסטיבל אטרקטיבי כזה, היינו אטרקציה לא קטנה.. הוזמנו לשבת במופע המרכזי באזור הVIP, צילמו את הילדים ללא הפסק...
בשלב זה שלו החל להתגעגע. באחד הבקרים הוא קם ואמר שהוא רוצה לחזור לבית הספר ומתגעגע לסבא וסבתא ולכל המשפחה והחברים. הגעגועים שתקפו אותו לראשונה כמובן מועצמים לאור העובדה שבעוד שבוע נפרד מהקרינסקים ושיש תכנונים בדבר ביקור שלי בארץ לאור לידת האחיינים החדשים.
הוא מתגבר..
לאחר כ4 ימים באודיפור יצאנו בדרכינו לג'איסלמר. לאור הדרך הארוכה עצרנו לתחנת ביניים בג'ודפור. הגענו בשעות הערב ובמהלך שיטוטינו בחיפוש אחר מלון נתקלנו בחתונה מקומית.
החתונה- החתן היה לבוש במיטב מחלצותיו, רכוב על סוס שלבוש אף הוא במיטב מלבושיו..בני המשפחה היו לבושים בחליפות וחובשים בטורבנים צבעוניים והנשים בסרי מקושטים ומנצנצים.
בני המשפחה היו חביבים מאד והזמינו אותנו להצטרף למצעד החתונה המלווה את החתן לפגוש את הכלה. המצעד נערך לאור כקילומטר, כל בני משפחת החתן בטורבנים צבעוניים זהים צועדים והחתן נישא על סוס הדור. לפני הצועדים התזמורת ( תופים וכלי נשיפה) ומאחורי הצועדים ריקשה המשמשת כגנרטור ומספקת חשמל לעשרות מנורות מקושטות הקשורות בחבלים בינהן ונישאות על ראשיהן של נשים התוחמות את קבוצת הצועדים. מדי כמה דקות השיירה הרעשנית והצבעונית עוצרת ופוצחת בריקודים. הצטרפנו לריקודים בשמחה ובני המשפחה קבלו אותנו בזרועות פתוחות וחבשו לראשי הבנים טורבן משייך. לכשהגענו לנקודת המפגש עם הכלה, החליפו בני המשפחה טיקות בינהם לברכה. הגברים מבני משפחת הכלה חבשו טורבנים צבעוניים בדוגמא שונה.נתבקשנו להצטרף לסעודה ונענינו ברצון. הסעודה התקיימה במדשאה ענקית (בגודל של חצי מגרש כדורגל). הרחבה היתה מקושטת בבמה נוצצת ובדוכני אוכל לכל אורך ההקף... בני המשפחה וידאו שנטעם מהמטעמים המתוקים והחריפים לסירוגין ושמחו לנהל עמנו שיחות. למדנו כי המשפחה משתייכת לדת הג'יניסטים, המאמינה בשלילת אלימות מכל סוג. מהמשתייכים לדת זו יש ההולכים עם כיסוי על פיהם על מנת להימנע מבליעת חרקים ומטאטא לפניהם כדי להימנע מדריכה על חרקים. רב בני הדת משתייכים למעמד גבוה.
שמחים ונרגשים נפרדנו מבני המשפחה בדרכינו למלון. בבוקר ערכנו ביקור קצר בעיר העתיקה של ג'ודפור ותצפית והמשכנו בדרכינו בג'יפ לכוון ג'איסלמר.
ג'איסלמר- עיירה מדברית נעימה בה בילינו יחד את השבוע האחרון עם הקרינסקים. העיירה היתה יחסית עמוסה בתיירים לאור חג המולד והסילבטר ויחד עם זאת עומס התיירים לא היה מורגש. העיירה הציורית מוקמת לצד מבצר גדול שבתוכו רחובות ציוריים צרים , ארמונות ומקדשים. לאורך הרחובות פרות, שוורים , כלבים, דוכני ממכר לתיירים מקומיים, זרים וגם לתושבי העיירה. שילוב מוצלח בין תיירות לחיי המקום. היתרונות התיירותיים כללו ארוחת בוקר טובה במאפייה (קרואסונים ומוזלי) ושרותי אינטרנט סבירים.
חגגנו את הסילבסטר במסיבה הודית שנערכה בדיונה המרוחקת כשעה נסיעה מהעיר. המסיבה נראתה כלקוחה מסרט הודי מקורי. חבורות של גברברים צעירים מענטזים, להקת גברים חבושה בטורבנים מנגנת על הבמה בטבלה וסיטאר ומזמרת בקולות צורמים. הDJ ניגן מוסיקה הודית עכשווית . התחממנו סביב המדורה והצטרפנו לריקודים רק האוכל לא ערב לחכנו, נשארנו רעבים...
ישנו באוהל משודרג , נהננו משקיעה מקסימה על הדיונה בחברותא עם המוני הודיים שבאו לחגוג ובילינו את היום הראשון לשנת 2008 בטיול גמלים קצר. שי ואלי על גמל יחד, עיליי ושלו על גמל נפרד. הבנים הראו יכולות שליטה מרשימות בגמל, חבושים בכובעי בוקרים הם דהרו לפנינו ואפילו ערכו מרוץ כנגד הגמל של סרג'יו עד שהמדריך רכוב על גמל דהר לעברם.
העברנו את הימים בג'איסלמר בשיטוט ברחובות, ביקור בארמון בעיר העתיקה שבתוך החומות, ארוחות ערב טובות במסעדה קבועה, ובאחד הימים אף יצאנו אל מחוץ לעיר בג'יפ, לביקור "לא תיירותי" בכפרי הסביבה. ביקשנו מהנהג לראות את חיי הכפר "האמיתיים". נדהמנו לגלות כי במרחק נסיעה של כ10 דקות מהכביש החיים מתנהלים באופן כל כך שונה. בתי בוץ מעוטרים בטביעות ידיים ובציורי גיר, שיירות של נשים צבעוניות הסוחבות כדי מים מהבאר. הופעתינו הלא צפויה ריגשה את כל בני הכפר. הילדים המקומיים הקיפו אותנו והתלהבו במיוחד מהבובה של אביב ומהמצלמה. ( הילדים שלנו היו מאד נבוכים ולא כל כך שתפו פעולה עם המקומיים המתלהבים). בני הכפר הצעירים וזקני הכפר (בני ה50 ) קבלו את פנינו, הזמינו אותנו לצ'אי ואף הציעו לעשות לי נזם באף. ( נראיתי להם מאד לא מקושטת למרות שאני עונדת צמידים וטבעת...). ליטפנו את הטלאים הקטנים המתולתלים והמתוקים ופינטזנו יחד על חווה בצפון....
בתום 5 שבועות עמוסים ומהנים נפרדנו מהקרינסקים. הפרידה היתה קשה במיוחד לאביב וליהוא שבילו יחד שעות ארוכות במשחקי "אמא ואבא" ( כולל חיבוקים ונשיקות ) ונקשרו מאד האחד לשני.
תמונות נוספות ניתן לראות בקישור הבא:
אנחנו ממשיכים בדרכינו לעיירה הבאה- ביקאנר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה