עבודה במרפאה ראשונית בעולם שלישי עשויה להיות מתסכלת.
ראשית, הבדלי התרבות מקשים על הבנה אמיתית של תלונות החולה ומצבו. שנית, מיעוט האמצעים מחייב להתבסס על בדיקה פיזיקלית ואמצעים פשוטים כדי להגיע לאבחנה.
ואז מתרכז התסכול בשאלה: מה עושים עכשיו? הקושי לטפל בהיעדר תרופות וטיפולים זמינים.
בערב אחרי המקלחת, כשממלאים מחדש את תיקי הרופא בתרופות אנטיביוטיות ומשחות עולות המחשבות והתהיות... האם פעלתי נכון? האם המעשה שעשיתי היום הוא בעל משמעות ?
האיש בן ה60 שפנה למרפאה עקב חולשה שמקשה עליו לעבוד בשדה, כאב בטן ,חוסר בתאבון וירידה במשקל בחודשים האחרונים. בבדיקתו רושם לאנמיה.
בעולמינו הרפואי עולה חשד למחלה ממארת.
וכאן.. האם יש צורך בהמשך בירור? מה משמעות האבחנה עבורו? האם העלאת החשד תיטיב עימו? האם להפנותו לבית החולים? מה יעשו בבית החולים?
אין הדמייה. אין קולונוסקופיה או בדיקות פולשניות אחרות. בדיקות הדם הן בסיסיות בלבד.
כדי להגיע לבית החולים עליו להשקיע סכום כסף שבמידה ויצליח לגייס מאד יקשה עליו.
רבים נמנעים מלפנות לבית החולים בגלל הטיפול המוגבל ועלות הנסיעה ב"מונית" טוסטוס (אין תחבורה ציבורית)
החלטתי לטפל בברזל.
האם עשיתי נכון?
העבודה במרפאת שטח מחייבת יצירתיות . לדוגמא בהיעדר מכשיר אינהלציה, אילתור משאף משודרג:
במסגרת עבודתינו המשותפת עם ארגון OPERATION BLESSING זכינו לשתף פעולה עם מבצע שמטרתו לאפשר ביצוע "ניתוחים משני חיים" לאנשי הכפרים.
מטופלים שמצבם הרפואי ובדיקתם מעלה חשד לאבחנה שהטיפול בה עשוי להיות מציל או משנה חיים, פרטיהם בצרוף תמונות וטלפון של איש קשר מועברים לנציגת הארגון.
הארגון מסייע במימון וארגון פגישה בבית החולים. במידה וקיים צורך בטיפול ניתוחי, הארגון מממן הסעה,מגורים,מזון וכמובן את עלות האשפוז.
אפרט 3 דוגמאות:
בדקנו את דבנץ, ילד כבן שנתיים. אמו צעירה מאד והוא גדל אצל סבתו . עם לידתו נאמר להם בבית החולים שהוא סובל ממום לבבי אולם מאז לא היו במעקב רפואי. אין באפשרותם להגיע לבדיקה
הוא מתקשה בנשימה, ממעט בפעילות פיזית וקטן ביחס לגילו. בבדיקה נשמעת אוושה סיסטולית חזקה עפ בית החזה.
מאז לידתו לא נבדק עי רופא.
פוליטה, תינוק בן 25 יום נולד בבית. מאז לידתו הוא באי שקט שהולך ומתגבר. בטנו תפוחה וע"פ עור הבטן נצפים ורידים בולטים. הוא סובל מצהבת.
בבדיקתו עלה חשד למצב המחייב טיפול ניתוחי בהקדם.
דוונדי, איש פעיל ודעתן בן 55. בשלוש השנים האחרונות איבד את ראייתו באופן הדרגתי עד כדי עיוורון.
בבדיקתו הועלה חשד לירוד (קטרקט)- מצב בו טיפול ניתוחי פשוט מאפשר החזרת הראייה. אין באפשרותו להגיע לעיר הקרובה להיבדק .
העברנו את פרטיהם בצרוף תמונות לרופאה, נציגת הארגון בעיר הבירה . במרבית המקרים ערבנו את הרופא האזורי על מנת שיהיה איש הקשר העוקב אחר המטופל.
נשארנו עם תקווה גדולה בלב. נמשיך לעקוב.
לעיתים קרובות בסיכומי המשלחת ובדיוור לתורמים פוטנציאליים אנו מציינים את מספר המטופלים שנבדקו ומספר הכפרים אליהם הגענו.
כרופאה בשטח המפגש האישי, החד פעמי ובעיקר זה המשאיר מקום לתקווה הוא בעל המשמעות. רבות נאמר על עבודתינו שהיא "טיפה בים". אני משתדלת להתרכז באותה טיפה ולמלא אותה במקצועיות ובאהבה ככל יכולתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה