ברקע הצבעים, הריחות, ההמולה והבלגאן השורר בסביבתי כעת נמצא תמיד הבית.
זה שאנחנו משאירים מאחור למשך המשימה. הבית שמתגייס למשימת הסיוע לא פחות, כנראה יותר מאיתנו...
הצוות שלנו, הוא צוות בוגר (44-64) ומנוסה (כולנו לקחנו חלק במשימות סיוע בעבר).
יחד השארנו בבית 4 בני זוג , 13 ילדים (בינהם חולת קורונה אחת) ו3 נכדים (הצעיר בינהם בן שבועיים).
הקשר התקשורתי עם הבית רעוע ומקוטע. לאור הקליטה הירודה לא ניתן לשוחח אלא להתכתב בלבד.
בני הבית שותפים מלאים לנעשה כאן. לעתים הקשר הוא מוחשי. לדוגמא:
מיכל לא יכולה להכנס למייל בבית בגלל סים מקומי שהוגדר בטלפון של איתן בהאיטי...
עודד מצלם תמונות של פרה ותרנגול ושולח לנכדה...
יעל מצלמת זיקיות וחרגולים.
חברינו המקומיים מספרים ומכירים לנו את משפחותיהם ונרגשים לשמוע על שלנו.
משפחה וקהילה הם עוגן הקיים בכל התרבויות ומהווה גשר עבורינו לליבם של אחרים.
בימים אלו של סליחות אני מבקשת להתרכז בהודיה.
אני מוקירה תודה על משפחתי היקרה.
באהבה גדולה לשלמה, שלו (גוואטמלה), אלי (צה"ל), שי (צרפת), אביב (בידוד) ואורצ'וק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה