יום חמישי, 8 במאי 2008

מקלוד גנג' - דרמקוט

מהמרפסת


לאחר 6 חודשים של טיול אינטנסיבי ונדידה ממקום למקום הרגשנו לראשונה בשלים להשתקעות. דרמקוט נמצאה כיעד מתאים. העיירה הקטנה נמצאת בקרבת מקלוד גנג', מרכז ההנהגה הטיבטית הגולה, וממוקמת אל מול נופי הימאליה קסומים.
המוני תרמילאים ישראלים מבקרים בעיירות הסביבה ובעבר נהגו להשתקע לתקופות ארוכות. מאז הגבלת הויזה לישראלים ל6 חודשים בלבד פחת מספרם באופן משמעותי ובעלי הגסט האוסים והמסעדות מתלוננים....
התמקמנו בבית קטן וצנוע. חדר שינה, חדר משחקים ,מטבחון והחוליה המקשרת בין החדרים, גולת הכותרת – מרפסת מקורה אל מול נופי הימאליה ירוקים ומושלגים. האווירה בבית שלווה ורגועה .
שלמה רוקח לנו תבשילים בחדווה (הודיים וישראליים): צ'אי, דאל ואורז, חומוס, שקשוקה,סלט ירקות וטוסט....אנחנו נהנים לארח חברים שפגשנו במהלך המסע במקומות אחרים וכאלו שהכרנו פה.

ארוחת בוקר



אורחים

הגעתה של רופאת משפחה לעיירה עשתה לה כנפיים וכך...חדר המשחקים הופך לעיתים לחדר קבלה.
שגרת היום כוללת את הגעתו של הילד החלבן (לקי) בשעות הבוקר עם חלב פרה טרי וחמים, ירקן המגיע עם סל מלא כל טוב על ראשו , קורא עתידות ומסאג'יסט מזדמנים.


בשעות אחה"צ יוצאים לצפות בחליבת הפרה (כדי להבטיח חלב ישראל). הילדים מבלים עם חבריהם החבדניקים במשחקי שחמט וקלפים, משחקי בובות למיניהם, עבודות יצירה ועוד.
אני משוחחת עם מיכל, הרבנית, ולומדת על עולמם המוכר והזר לי .
הימים עוברים עלינו לאיטם אך בתחושה של עשייה.
שלמה ואני משתתפים מזה 3 שבועות בקורס אינטנסיבי של יוגה (למבינים עניין: המדובר באיינגר יוגה).אנחנו משכימים מדי בוקר ב6 ופותחים בתלייה הפוכה. כפי שהדבר נשמע, אנחנו תלויים כשרגלינו כלפי מעלה, ראשנו כלפי מטה ונשארים כך במשך מספר דקות ( כל המרבה הרי זה משובח...).
3 השעות שלאחר מכן עוברות עלינו בתרגילים שונים. בין היתר: עמידות ראש, עמידות כתפיים, גשר ועוד.... (אנחנו "עובדים לסירוגין שבוע שבוע"- כלומר שבוע השכמה ב6 ושבוע ב9).
בלחץ הילדים, אורגן להם חוג יוגה, פעמיים בשבוע. הילדים (רובן) מראים יכולות טובות משלנו (כולל התליות למיניהן). הגמישות הבסיסית ויכולת השליטה בגוף ככל הנראה נשחקות עם השנים.


בקורס הכרנו זוג חמוד (רוני וצחי) ובילינו בכיף יחד . בשלב מוקדם של הכרותינו גילינו שרוני עובדת עם אריאלה... איזה עולם קטן!!
לאור האווירה החמימה בבית אנו מתעצלים לצאת לטיולים בסביבה. באחד הימים התגברנו על העצלות, ארזנו מטלטלינו ויצאנו לטרק קצר לעבר המפלים. הטיול היה חביב (אם כי הנופים מעט אכזבו אותנו).

אביב הלכה כל הדרך ברגל ודווקא בדקות האחרונות שלמה נשא אותה על הידיים ומעד על אבן לא יציבה...התוצאה היתה קלה יחסית (אביב השתפשפה בגבה, המשקפיים הירוקים של שלמה הועפו לעבר העמק ובעיקר שלמה נבהל...).
הילדים השתתפו בקורס ציור טיבטי והתוצאות מרשימות.



המורה, שמו, לובסנג הינו טיבטי גולה, יליד טיבט שנמלט רגלית לפני 10 שנים ולאחר מסע של חודשיים הגיע להודו. בזמן השתתפותינו בקורס, ביקר את לובסנג חבר, נזיר טיבטי, שמתגורר במלזיה. הנזיר הראה לנו תמונות מביקור שערך בטיבט לאחרונה, דרכן למדנו להכיר את בני משפחתו ואת הכפר בו התגורר. הילדים כבר בונים על הטיול הבא...הנזיר החמוד, לקח חסות על אביב ועזר לה בעבודתה. אביב מכנה אותו: " הנזיאו שלי....."


קורס המאלות (תכשיטים העשויים מקשירת חוטים ואבנים ) שעשינו בשבוע הראשון לשהותינו, התגלה כשימושי. הבנות ( וגם אני) הפכנו ליצרניות של תכשיטים. אנחנו מקבלות הזמנות מחברים, חברות ושכנים ואנחנו הולכות ומשתפרות.
באחד הימים שמענו כי הדלאי למה צפוי להגיע למקלוד גאנג. באופן מפתיע המידעים השונים מגיעים דרך לוחות המודעות בלבד וקשה למדי ללקט מידע עדכני. וכך לאחר שיעור ציור, שלמה והילדים (אני הייתי ביוגה) ישבו יחדיו עם המוני טיבטים וציפו וציפו עד שלבסוף, הגיע הוד קדושתו (הטיבטים מקפידים בדבריהם לכנותו תמיד "הוד קדושתו הדלאי למה"). האווירה היתה עצובה לאור המאורעות הקשים בטיבט. הדלאי למה נופף בידיו לקהל ויצא לברך את שובתי הרעב כשהוא תחת מטריית בורדו, התואמת את בגדי הנזיר. בשבוע השני של מאי הוא צפוי לתת סדרת הרצאות ויתכן שניקח חלק בלימוד .




באחד הימים התגנבה לאוזנינו שמועה עקשנית שצוות ההפקה של כוכב נולד 6 הגיע לעיירה לערוך אודישנים. ההתרגשות היתה גדולה (בעיקר מסביבינו). הילדים הכינו שיר נפאלי קצר(שלא במסגרת התחרות) וכך... באופן הזוי לחלוטין, בתוך כל השלווה הזו פגשנו ברוב הוד את מרגול, צביקה הדר, יואב צפיר וגל אוחובסקי. למתעניינים- נמצאה מועמדת רצינית לנבחרת מבין המטיילים.
אנא ידעו אותנו כשהתוכנית צפויה להיות משודרת....




היומיים האחרונים (יום הזכרון ויום העצמאות) עברו עלינו בתחושת תלישות. אלו ימים בהם אנחנו בדרך כלל כל כך מחוברים למקום ולזמן שהתקשינו מעט למצוא את עצמינו. בעוד אנו מחשבים את השעות וחושבים: האם היתה כבר הצפירה? ענבל כבר חזרה מתל נוף?האם החל כבר הטקס בצופים? ......בחב"ד קראו משניות לזכר הנופלים ובמסעדה הישראלית השמיעו שירי יום הזכרון. בערב יום העצמאות החגיגה במסעדה הישראלית כללה זיקוקים ושירה קולנית ואילו אנחנו בחרנו לשבת במרפסת ביתינו לאכול תבשיל חומוס טעים, לקנח באבטיח ולכתוב לבלוג......
זהו, בינתיים.
ההורים שלי צפויים להגיע אלינו בעוד 4 ימים וההתרגשות לקראת בואם רבה.
נ.ב.
שלמה מופתע איך בכל הרגיעה הזו יש לי כל כך הרבה מה לספר. אבל נראה שגם בשקט הכללי קורים דברים.

אין תגובות: