רישיקש אנחנו והאשרמים.
תצפית מבית הקפה במהלך ארוחת הבוקר.
יוגה.
ארוחה בתום שיעור בישול אצל לליטה.
באבא (סאדו)
נפגשנו עם הקרינסקים בהרכב מורחב (גם אבא של דרורית- סרג'יו הצטרף למסע) בבית קפה מקומי בדלהי. השלמנו מידע בנושאים שונים: רכילויות מבית הספר, ד"שים עוד...
עיליי הגיע מצוייד במכתבים, ציורים והפתעות משמחות בעבור שלו מילדי הכיתה וההתרגשות היתה גדולה. קבלנו 3/4 מזוודה עמוסה בהפתעות מחברים ומההורים :סיפורים שסבתא טובה מקריאה לילדים, חנוכיה ניידת המתלבשת על פקק של בקבוק יין ( או מים) ונרות, עוגת יום הולדת והרבה הפתעות נוספות מלאות מחשבה...השמחה היתה גדולה.
יצאנו לעניינים מייד. ביומיים הראשונים הסתובבנו בשווקים שונים אולם היינו בתחושה ש"זה קרוב, אבל עוד לא זה...", ביום השלישי הגענו לשוק האמיתי והמרכזי בעיר העתיקה ולראשונה הבנו את האימרה ש" דלהי עובדת על כל החושים". המוני הודים מצטופפים, דוכנים למכירת בדים צבעוניים, דוכני תבלינים מדיפי ריחות, דוכנים למכירת סוכר בצורות שונות, מנקי אוזניים (רק סרגיו ויואב העזו..) וספרים בכל פינה ובינהם...פרות והמוני שוורים ציוריים בעלי דבשת וקרניים גדולות המכונים "בלבלים". הסתובבנו ברגל ובריקשה משתכרים מהאווירה.
גילינו שאנחנו מהווים בהודו אטרקציה לא קטנה. הילדים (כמובן הבלונדים שלנו מככבים) התרגלו לעמוד בפוזות צילום לפי בקשת כל עובר אורח. אנחנו לוקחים בחשבון שהליכה ברגל אורכת זמן ארוך מהצפוי עקב עיכובים מסוג מזה. נראה כי התמונות שלנו מסתובבות ברחבי הודו..
הגדולים ובעיקר שלו זוכים לצביטות בלחיים ואביבוש מקבלת בטבעיות לטיפות בלחיים ולעיתים נשיקות.
חגגנו יחד את חג החנוכה בהדלקת נרות בבית בו התארחנו (Bַ&B), במסעדות ובבית חב"ד. שרנו שירי חנוכה וסיפרנו סיפורים...
סיפורי גבורה לחג החנוכה-להלן סיפור שאומנם אין לו עדים אך אנו רוחשים אמון ליואב ועל כן נספרו: באחד הימים בהם נפרדנו לשעות בודדות ( לצורך סידורים כגון כביסה ועוד...) התהלכו הקרינסקים בשוק. יואב הלך כמאסף כשליהוא על גבו במנשא. לפתע הופיע מולו על המדרכה רוכב אופניים שלא סטה אלא נתקע בו ישירות. יואב זריז המחשבה והתגובה זיהה הודי נוסף המוציא את ארנקו מכיסו. בתנועה זריזה הכה רמבו (יואב) את הכייסן ההמום, הרים את הארנק שהתגלגל על הרצפה והספיק להעניק "לטיפה" נוספת לכייסן לפני שהשניים נמלטו מן הזירה אבלים וחפויי ראש...
שימו לב לפרטים: את כל המסופר לעיל בצע יואב כאשר ליהוא על גבו והוא מנופף בארנק בכל העת כדי להבהיר למקומיים סביבו את הסיטואציה שעלולה להיות מובנת שלא כראוי....
יש לציין כי גיבורינו אינו רק חזק ואמיץ אלא גם בעל בינה. יואב הסיק מסקנות ומיהר לפנות לחיט המקומי שסגר את כיסיו ברוכסנים מאובטחים.
לאחר 5 ימים בדלהי יצאנו בדרכינו לרישיקש. הדרך לרישיקש שאמורה היתה לארוך 5-7 שעות התארכה לידי 11 שעות (מי סופר...) . העיר ממוקמת על שפת הגנגס, בחלקו הנקי יחסית, בקרבת הרי ההימאליה וידועה כבירת היוגה העולמית .העיר מהווה מרכז רוחני הודי.
רישיקש התגלתה כעיר חביבה ומשרת אווירה.. המוני אשרמים ( בתי ספר ליוגה) פזורים ברחביה, פרושים (הידועים גם כבאבאים או סאדו)- אנשים מבוגרים שהחליטו לפרוש ממרוץ החיים ולהתמסר בחוסר כל לעבודת האלים יושבים בפינות הרחוב כשגלימות כתומות עוטפות את גופם ,טיקות על המצח וחיוך נסוך על פניהם...
בילינו את השבוע ברישיקש בשיעורי בישול הודי (בביתה של לליטה הבשלנית ) ואכלנו את התוצרת על שולחנה (המשמשת גם כמיטתה בשעות הערב),שיעור סריגה, שיעורי יוגה בהן השתתפו באדיקות הבנות וגילו יכולות טובות (הוצע לנו להשאיר את הילדים באשרם לשנה והובטח לנו שנקבל ילדים אחרים... למרות הפיתוי ענינו בשלילה). הילדים התנסו בנגינה בכלי נגינה מקומיים: הרמוניום, טבלה וסיטאר.
הקפדנו לאכול ארוחת בוקר מדי יום במאפייה מצויינת הצופה אל הגשר ואף השתתפנו בטקס הנערך מדי יום בשקיעה ובזריחה ובמהלכו משלחים על פני הגנגס סלסלות פרחים ונרות...
הילדים נהנו להאכיל את הפרות והקופים הרבים שאף בקרו במרפסת המלון שלנו.
הקרינסקים החליטו לבדוק את מצב שרותי הרפואה ברישיקש שהתגלו כטובים מן המצופה. שי-לי השתעלה ונזקקה למשאף שבאופן פלאי מצאנו בבית המרקחת בעיר ( כמובן שהמושג מרשם כלל לא קיים בלקסיקון ההודי, ניתן לקנות כל תרופה שברצונך..) , סרג'יו מעד ושבר את ידו (שבר קל ללא תזוזה שחייב גיבוס בלבד והעיקר הוא מרגיש טוב) כך שבדקנו את שרותי האורטופדיה בעיר שגם הם התגלו כיעילים ולקינוח בעת השתוללות ליהוא נפל מהמיטה ונחבל בפנים, חבלה מרשימה. גם הוא לא מתרגש ומרגיש טוב.
ביום האחרון לשהותינו ברישיקש יצאנו אל מחוץ לעיר לשמורה סמוכה בנסיון לראות פילים. הנסיון לא צלח ולמעשה פגשנו מיני חיות המסתובבות גם בכפר הירוק... אילים, חזירים, טווסים , אבל.. לא פילים ולא יער. אולי ננסה שוב בהמשך..
התחנה הבאה: רג'אסטן.
עיליי הגיע מצוייד במכתבים, ציורים והפתעות משמחות בעבור שלו מילדי הכיתה וההתרגשות היתה גדולה. קבלנו 3/4 מזוודה עמוסה בהפתעות מחברים ומההורים :סיפורים שסבתא טובה מקריאה לילדים, חנוכיה ניידת המתלבשת על פקק של בקבוק יין ( או מים) ונרות, עוגת יום הולדת והרבה הפתעות נוספות מלאות מחשבה...השמחה היתה גדולה.
יצאנו לעניינים מייד. ביומיים הראשונים הסתובבנו בשווקים שונים אולם היינו בתחושה ש"זה קרוב, אבל עוד לא זה...", ביום השלישי הגענו לשוק האמיתי והמרכזי בעיר העתיקה ולראשונה הבנו את האימרה ש" דלהי עובדת על כל החושים". המוני הודים מצטופפים, דוכנים למכירת בדים צבעוניים, דוכני תבלינים מדיפי ריחות, דוכנים למכירת סוכר בצורות שונות, מנקי אוזניים (רק סרגיו ויואב העזו..) וספרים בכל פינה ובינהם...פרות והמוני שוורים ציוריים בעלי דבשת וקרניים גדולות המכונים "בלבלים". הסתובבנו ברגל ובריקשה משתכרים מהאווירה.
גילינו שאנחנו מהווים בהודו אטרקציה לא קטנה. הילדים (כמובן הבלונדים שלנו מככבים) התרגלו לעמוד בפוזות צילום לפי בקשת כל עובר אורח. אנחנו לוקחים בחשבון שהליכה ברגל אורכת זמן ארוך מהצפוי עקב עיכובים מסוג מזה. נראה כי התמונות שלנו מסתובבות ברחבי הודו..
הגדולים ובעיקר שלו זוכים לצביטות בלחיים ואביבוש מקבלת בטבעיות לטיפות בלחיים ולעיתים נשיקות.
חגגנו יחד את חג החנוכה בהדלקת נרות בבית בו התארחנו (Bַ&B), במסעדות ובבית חב"ד. שרנו שירי חנוכה וסיפרנו סיפורים...
סיפורי גבורה לחג החנוכה-להלן סיפור שאומנם אין לו עדים אך אנו רוחשים אמון ליואב ועל כן נספרו: באחד הימים בהם נפרדנו לשעות בודדות ( לצורך סידורים כגון כביסה ועוד...) התהלכו הקרינסקים בשוק. יואב הלך כמאסף כשליהוא על גבו במנשא. לפתע הופיע מולו על המדרכה רוכב אופניים שלא סטה אלא נתקע בו ישירות. יואב זריז המחשבה והתגובה זיהה הודי נוסף המוציא את ארנקו מכיסו. בתנועה זריזה הכה רמבו (יואב) את הכייסן ההמום, הרים את הארנק שהתגלגל על הרצפה והספיק להעניק "לטיפה" נוספת לכייסן לפני שהשניים נמלטו מן הזירה אבלים וחפויי ראש...
שימו לב לפרטים: את כל המסופר לעיל בצע יואב כאשר ליהוא על גבו והוא מנופף בארנק בכל העת כדי להבהיר למקומיים סביבו את הסיטואציה שעלולה להיות מובנת שלא כראוי....
יש לציין כי גיבורינו אינו רק חזק ואמיץ אלא גם בעל בינה. יואב הסיק מסקנות ומיהר לפנות לחיט המקומי שסגר את כיסיו ברוכסנים מאובטחים.
לאחר 5 ימים בדלהי יצאנו בדרכינו לרישיקש. הדרך לרישיקש שאמורה היתה לארוך 5-7 שעות התארכה לידי 11 שעות (מי סופר...) . העיר ממוקמת על שפת הגנגס, בחלקו הנקי יחסית, בקרבת הרי ההימאליה וידועה כבירת היוגה העולמית .העיר מהווה מרכז רוחני הודי.
רישיקש התגלתה כעיר חביבה ומשרת אווירה.. המוני אשרמים ( בתי ספר ליוגה) פזורים ברחביה, פרושים (הידועים גם כבאבאים או סאדו)- אנשים מבוגרים שהחליטו לפרוש ממרוץ החיים ולהתמסר בחוסר כל לעבודת האלים יושבים בפינות הרחוב כשגלימות כתומות עוטפות את גופם ,טיקות על המצח וחיוך נסוך על פניהם...
בילינו את השבוע ברישיקש בשיעורי בישול הודי (בביתה של לליטה הבשלנית ) ואכלנו את התוצרת על שולחנה (המשמשת גם כמיטתה בשעות הערב),שיעור סריגה, שיעורי יוגה בהן השתתפו באדיקות הבנות וגילו יכולות טובות (הוצע לנו להשאיר את הילדים באשרם לשנה והובטח לנו שנקבל ילדים אחרים... למרות הפיתוי ענינו בשלילה). הילדים התנסו בנגינה בכלי נגינה מקומיים: הרמוניום, טבלה וסיטאר.
הקפדנו לאכול ארוחת בוקר מדי יום במאפייה מצויינת הצופה אל הגשר ואף השתתפנו בטקס הנערך מדי יום בשקיעה ובזריחה ובמהלכו משלחים על פני הגנגס סלסלות פרחים ונרות...
הילדים נהנו להאכיל את הפרות והקופים הרבים שאף בקרו במרפסת המלון שלנו.
הקרינסקים החליטו לבדוק את מצב שרותי הרפואה ברישיקש שהתגלו כטובים מן המצופה. שי-לי השתעלה ונזקקה למשאף שבאופן פלאי מצאנו בבית המרקחת בעיר ( כמובן שהמושג מרשם כלל לא קיים בלקסיקון ההודי, ניתן לקנות כל תרופה שברצונך..) , סרג'יו מעד ושבר את ידו (שבר קל ללא תזוזה שחייב גיבוס בלבד והעיקר הוא מרגיש טוב) כך שבדקנו את שרותי האורטופדיה בעיר שגם הם התגלו כיעילים ולקינוח בעת השתוללות ליהוא נפל מהמיטה ונחבל בפנים, חבלה מרשימה. גם הוא לא מתרגש ומרגיש טוב.
ביום האחרון לשהותינו ברישיקש יצאנו אל מחוץ לעיר לשמורה סמוכה בנסיון לראות פילים. הנסיון לא צלח ולמעשה פגשנו מיני חיות המסתובבות גם בכפר הירוק... אילים, חזירים, טווסים , אבל.. לא פילים ולא יער. אולי ננסה שוב בהמשך..
התחנה הבאה: רג'אסטן.
להלן קישור לתמונות נוספות:
תגובה 1:
מדהים, אני כל כך אוהבת את הודו והלוואי ותהיה לי הזדמנות לקחת את הילדים לשם. יש משהו על המפות של הודו שאין בשום מקום אחר בעולם.
הוסף רשומת תגובה