מזל טוב!!!

המלון שלנו על שפת האגם בפוקרה.

רחוב השוק בפוקרה.



עוברים מהודו לנאפל

מזל טוב!!
ראשית נפתח בחדשות משמחות מהארץ- ורד (אחותי) ואייל הפכו בן לילה להורים ל2 זאטוטים:בן ובת. הדבר ארע ב5.12: יום ההולדת של אריאלה ושל מלך תאילנד...
לכל הפולנים שבודאי מתעניינים במשקל- "הגדול" במשקל 2.300 ושמו רון והקטנה 1.5 ק"ג ושמה עלמה. להורים ולצאצאים שלום
אנו מקבלים דיווחים שוטפים על ההנקות והשאיבות ומתרגשים מאד מאד ממרחקים.


בילינו שבוע של מרגוע בפוקרה על שפת האגם. העיירה הינה אחת מאותן עיירות מפלט לתיירים המציעה מגוון פעילויות,שרותי תיירות:אינטרנט, כביסה, חנויות ציוד, חולצות רקומות בכל פינה וכו', מסעדות ומקומות מפגש עם תיירים מכל הסוגים והמינים. נושאי השיחה מסביב עוסקים ב"איזה טרק עשית? איפה אתה ישן? יש לך ספר להחלפה בעברית?"

הרגשנו שמיצינו את השבוע עד תומו לאחר שאכלנו היטב, טיילנו ברחובות השוק המקומי מחוץ למתחם המטיילים, שטנו באגם , טפסנו לתצפית מ"פגודת השלום העולמית" הממוקמת על אחד ההרים מסביב ,שלמה רחף במצנח רחיפה (כשהוא קשור למדריך) ודיווח על חוויה "שמיימית" וקינחנו ברפטינג קצר בחלקו השקט של נהר הטיסולי (רמה 1-3)- חוייה שהתגלתה כמזרימת אדרנלין: הילדים ציפו ל"רפידים" בכליון עיניים ושלו אף חתר במרץ ע"פ הוראות המדריך .
עזבנו את פוקרה שבעים מאטרקציות ונפרדנו מנפאל בטוחים שנשוב, אולי אפילו בקרוב.

בחרנו לעבור יבשתית להודו . נסענו ברכב כ6 שעות מפוקרה עד לעיירת הגבול סונלי, עיירה מאובקת וחסרת חן. לאחר לילה במלון יצאנו למעבר הגבול שהתגלה כבלאגן אמיתי, ללא כל בקורת גבולות מסודרת. מי שמעוניין להחתים את דרכונו ביציאה מנפאל או בכניסה להודו (תהליך המומלץ לכל מי שמתכוון לצאת מהודו דרך נמל מסודר בהמשך) מתבקש לחפש את עמדת הרישום, בין דוכני השוק הרבים. המעבר עמוס בהמוני משאיות מקושטות הנושאות סחורות, משאיות אחרות העמוסות בקש הנשפך לצדדים הנראות כבעלות תספורת אופנתית ושוורים שסוחבים עגלות עמוסות בשקים.
לאחר כ3 שעות נסיעה ממעבר הגבול הגענו לעיירת היעד ההודית שלנו ועלינו לרכבת בדרכינו לדלהי. במהלך ההמתנה בתחנת הרכבת התגלינו כהצגה הטובה באזור. הילדים התרגלו לשחק קלפים מול קהל מעודדים. במרכז אולם הרכבת עמדה, כמובן, פרה שמחה וטובת לב ולראשונה נחשפנו למקבצי הנדבות וחולי הצרעת הרבים.
המעבר היבשתי איפשר לנו להתרשם מהדמיון הרב בין עברי הגבול והשינויים העדינים שהולכים ומתעצמים בדרך לדלהי, הבירה. המשאות הכבדים שסחבו הנפאלים על מצחם עברו אל ראשם של ההודים הסוחבים אותם על קצה הקודקוד, בשיווי משקל מרשים. עם חציית הגבול, ברכב ההודי נחשפנו לראשונה למוסיקה ההודית. השירים נדבקים לנשמה וקשה להפסיק לזמזם אותם בראש גם ימים אחרי..
ההודים דומים מאד במראם לנפאלים, חלקם כהים מהם, בהתבוננות ראשונית נראה כי הם מתביישים פחות ונוגעים יותר... בעיקר חשה את זה אביב שזוכה לליטופים בפנים כמעט מכל עובר אורח ובסה"כ נראית כאילו היא מקבלת את הליטופים בטבעיות. (אציין כי גם שלו זוכה לצביטות בלחיים מידי הנשים ההודיות ומקבל זאת בקצת פחות חיבה....)
הנסיעה ברכבת ארכה כ15 שעות. התמקמנו בקרון עם 3 קומות של דרגשי שינה. התאים אינם מופרדים בקרון כך שנהנינו מנחירות רמות של שכן הודי מבוגר לצידינו אולם בסה"כ התנאים התגלו כטובים.
שלמה והילדים הכינו בעבורי חגיגת יום הולדת ברכבת. הם קשטו את דרגשי השינה שלנו בשרשראות שהביאו מבעוד מועד והכינו לי ספר ששלו כתב והבנות איירו. חגגנו עם ממתקים ,שירים וברכות. ללא ספק אחד מימי ההולדת הטובים שחגגתי...
מיקומינו בקרון היה צמוד לדלת המעבר כך שנהננו מאינספור הצעות לתה, קפה, חטיפים, אוכל ועוד. בכל רגע שנכנס לקרון מישהו וצעק :"צ'אי, צ'אי"- שי חשבה שקוראים לה....
בשעות הבוקר הגענו לדלהי, נרגשים מהפגישה הצפויה עם הקרינסקים. לקחנו מונית בדרכינו למלון
B&B שהזמנו מבעוד מועד.
הפגישה עם יואב דרורית, עיליי, ליהוא ושי לי היתה שמחה ומרגשת. קבלנו שק של הפתעות, מתנות ומכתבים מהמשפחה והחברים ואפילו חנוכיה ועוגת יום הולדת שורד שלחה לי! בהזדמנות זו- תודה לכולם וחג חנוכה שמח!!
על קורותינו בדלהי והמשך המסע בהודו עם הקרינסקים- בפרק הבא

אנחנו מאד מאד נהנים מהתגובות שלכם על הבלוג ומשתדלים מאד לעקוב מדי כמה ימים. דרורית דיווחה שיש החוששים מפרסום התגובות בפומבי, אז....אנו מבטיחים בפורום רחב זה לא לפרסם תגובות במידה ואינכם מעוניינים.. המייל שתשלחו דרך הבלוג נותר אינטימי בינינו.

מצורפות תמונות "מהפרקים הקודמים" - הביקור בכפר בלינטר בעת חג הטיהר. במהלך החג מתכנסים בני המשפחה הגרעינית בבית ההורים. האחים והאחיות מברכים האחד את השני ומעניקים טיקות, להלן הקישור לאלבום:

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/fKXUF?authkey=yAcbb9OuCBs