כבר שבוע ימים שאני עובדת שעות ארוכות ,ימים ולילות במרפאת הפליטים. שטף הפליטים אינו פוסק גם בשעות הקטנות של הלילה. מזג האויר קר מאוד. הלילה ירדו הטמפרטורות ל 6- מעלות. ההרים סביב כבר מושלגים ובקרוב יכסה השלג גם את אזור פרשובו.
ילדים קטנים מגיעים למרפאה אפטיים, לעתים לאחר איבוד הכרה. נשים שמתעלפות בתורים הארוכים. הגברים נושאים אותם למרפאה על ידיהם ופניהם שטופות דמעות. איזה עולם...
במרפאה כשמצבם מתייצב הם פותחים את ליבם ומספרים את קורותיהם בדרך הארוכה אל החופש ..
כך פגשתי את נסרין, בת 17 , יזידית סורית. דעאש השתלטו על הכפר שלה והיא ובני המשפחה הסתתרו בהרים שבוע ללא מזון. בת דודתה בת ה 18 נחטפה ע"י דעאש וחויבה להנשא. הקשר שלהם עמה מקוטע. לאחר שבוע הם יצאו לדרך לאירופה. היעד הסופי אינו ברור. נסרין הובאה למרפאה לאחר שהתמוטטה באוהל הרישום. בהגיעה למרפאה טמפרטורת גופה היתה 33.9.
דרכם של האפגנים רצופה קשיים רבים. הם חוצים ברגל אזוריים הרריים בין אירן לתורכיה ורבים מהם סובלים מפגיעות אורטופדיות בדרך. הדרך אורכת מספר חודשים וחלקם לא מגיעים לסופה. בנוסף לקשיים אלו הם מתמודדים עם קשיי שפה ותרבות. האפגנים הינם רובם כפריים. קשיי השפה והיעדר מתרגמים מביאים לאי הבנות ולעתים גם לפרצי אלימות.. בודדים מדברים אנגלית .
מריה היתה אחת הבודדות. היא ספרה לי שלמדה אנגלית דרך סרטים. יש לה 9 אחים ואחיות מאמה ועוד 5 אחים מאמה השנייה.
מריה אמה ו9 האחים יצאו לדרכם לפני מספר חודשים. דודה יצא ככח חלוץ לגרמניה וממתין שם להגיעם. בדרכם מתורכיה ליוון סירתם התהפכה. אחיה בן ה-12 ואחותה בת ה-7 טבעו. היא ספרה בדמעות איך הצבא התורכי הציל אותם ואיך מצאה את גופת אחותה בחוף התורכי. בזכות אופיה ויכולת הביטוי באנגלית מריה יצרה קשר עם עיתונאי בגרמניה דרך הדוד וכך ע"י שליחת תמונות ועבודת מחקר עיתונאי. זוהתה גופתו של האח. לאחר חודש ימים הם יצאו בסירה ליוון וקיבלו לידהם את הגופה. מריה ספרה על אחיה שהוא זה שחזר וביקש לעזוב את אפגניסטן רווית המלחמות. הוא חלם להגיע למקום אחר, ללמוד. אמה הצטרפה לשיחה יחד עם העו"סית שלנו.
בסיום הטיפול מריה חבקה אותי והודתה לי וסיפרה לי שהיא חולמת להיות רופאה, כמוני. אני מאמינה שבזכות הכישורים והאישיות המיוחדת היא תגיע רחוק.
המפגש הבינאישי המיוחד מעלה בי רגשות חזקים. העובדה שמדובר ב"אויבים" מעצימה את התחושה. על המפגש עם ה"אויבים" ארחיב בפרק הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה