יום שישי, 27 בנובמבר 2015

מריה.

מזה יומיים שאנחנו עובדים במחנה. המרפאה שלנו הממוקמת במכולה הינה קטנה , מעט מחוממת ונעימה. דרך העבודה הותאמה לסיטואציה.  הפליטים הינם במב נפשי של מנוסה. הם מעוניינים להמשיך בדרכם ולא להתעכב.

מאיה ואימן, הרופאים הצעירים והמקסימים, דוברי הערבית,  מסתובבים בין התורים הארוכים ושואלים האם יש צורך בעזרה רפואית. לכשהפליטים שומעים את הרופאים פונים אליהם בשפתם מיד מאיר חיוך גדול את הפנים והם פותחים את לבם. הם מבקשים סיוע במתן מידע, נעליים וגרביים וגם סיוע רפואי. 




במידה ויש צורך הרופאים מורשים להוציא את המטופלים מהתור ולהביאם ישירות למרפאה. לעתים החשש מפרידה משאר בני המשפחה שאינם יכולים להתקדם עמו מביא לעיכוב בטיפול. 
הפליטים מגיעים באוטובוסים ב"גלים" ע"פ תנועת הרכבות ממקדוניה. עיקר הפונים סובלים ממחלות דרכי נשימה עליונות, דלקות ריאות, זיהומים עוריים לאור פציעות קלות ולאור העובדה שלאורך כל המסע אין להם מים זמינים לרחצה (למעט הגשם), דלקות בדרכי השתן
המטופלים מבקשים לקבל את הטיפול בהקדם ולהמשיך בדרכם בכל מחיר כמעט. אמש בדקתי ילדה ,בת 6, שסובלת מזה 4 ימים מכאבי בטן, במגמת החמרה. בבדיקתי התרשמתי מרגישות בבטן ימנית תחתונה. באבחנה מבדלת-דלקת התוספתן (אפנדציטיס). המלצתי על פניה לביה"ח. האם סירבה בכל תוקף. המלצתי על מעקב למספר שעות במרפאה ושוב נתקלתי בסירוב. נאלצתי לקהל החלטה רפואית שטיבה מוטל בספק ולטפל באנטיביוטיקה מתוך הבנה שהילדה יוצאת כעת  לנסיעה שאורכת 14 שעות ברכבת, ללא עצירה ולא ברור מתי תבדק שוב.. 
הבוקר טיפלתי בילדה בת 7 ,מריה, שלפני 3 שבועות נפגעה בהפצצה בביתה אשר בחלב, סוריה. אביה נהרג. אמה ו2 אחיה יצאו לדרך בליווי הדוד שפצוע אף הוא מקליעים ברגליו. 
מריה הגיעה למרפאה לצורך הוצאת התפרים מהירך. לאור הזמן שעבר נוצרה דלקת סביב התפרים.  הילדה נראתה מפוחדת ומבוהלת. כמו כן היא סבלה משפשפת קשה שהקשתה עליה את ההליכה. 
לאחר הטיפול מריה ואחיה התכבדו בביסקויט ומיץ. בצאתם מהמרפאה זכינו לראות את פניה המחייכות.

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

מארגנים מרפאה.

 את היום הראשון לשהותנו במחנה ,או כפי שהוא מכונה "מרכז" (על מנת להבהיר לפליטים ואולי גם לשאר העולם שאין הכוונה לרכז אותם או למנוע מהם לצאת ממנו), הקדשנו להתבוננות והערכה. המחנה ממוקם בpresevo  עיירה מנומנמת בדרום סרביה בסמוך לקוסובו ולגבול עם מקדוניה. האוכלוסייה המקומית  הינה מוסלמית, אלבנית, האנשים אינם דוברי ערבית. 

במחנה, הפליטים נדרשים להירשם, לתת טביעת אצבע ולהצטלם. ההליך לוקח מספר שעות במהלכן הם עומדים בתורים ארוכים שבסיומם הם מועלים על אוטובוסים המסיעים אותם לגבול הקרואטי.
בימים האחרונים הגיע החורף לסרביה, הימים ובעיקר הלילות קרים וגשומים. ביום הגיענו אפילו ירד השלג הראשון השנה. 
האנשים מגיעים רטובים, ספוגים במים ובבוץ. הם עומדים בתורים הארוכים בשקט, עטופים בשמיכות מחבקים ומרימים את הילדים הצעירים.



משפחות גדולות, ילדים קטנים ותינוקות שבורחים מביתם. אנשים שנאלצו בוקר אחד לארוז ציוד בסיסי בתיק גב קטן, להשאיר את ביתם המוגן וחייהם הקודמים מאחור וצאת למסע חייהם בתקווה לעתיד טוב יותר עבורם ועבור ילדיהם.

המסלול אותו עוברים הפליטים עד הגעתם למחנה כולל יציאה רגלית מסוריה לתורכיה, מעבר דרך הים ליוון ומשם למקדוניה ולסרביה. רובם מבקשים להגיע לגרמניה או אוסטריה. חלק מהדרך הם עושים ברגל ואת חלקה האחר ברכבות, אוטובוסים או במוניות ע"פ תוואי הדרך והחלטות הממשל של המדינה אליה הגיעו. 
החלטות אלו נקבעות מטעמים פוליטיים חברתיים וכלכליים. לדוגמא במעבר ממקדוניה לסרביה ניתן להמשיך ברכבת עד לנקודת המחנה אולם מסיבות פוליטיות הפליטים מורדים מהרכבת בנקודת הגבול וממשיכים במסע רגלי. ארגוני סיוע שמבקשים להסיע את הפליטים לקרבת המחנה  מוגבלים לעבוד בשעות מסוימות במטרה לאפשר לבעלי המוניות המקומיים להרוויח .

מעבר לקושי הפיזי והנפשי שבמנוסה הם נאלצים להתמודד עם חוסר ודאות קשה. רבים  מהם לא יודעים. מהי המדינה הבאה במסלולם, מה צפוי בק"מ הבא. והשאלה המרחפת מעליהם האם יצליחו להגיע ליעדם. גם ארגוני הסיוע ניזונים משמועות לגבי גבולות שנסגרים והחלטות שמתקבלות .
עד השבוע שעבר עברו במחנה בסרביה 7000 אנשים בממוצע ביום. בימים האחרונים לאור החלטת הממשל ביוון ובמקדוניה למנוע את מעבר המהגרים שאינם ממדינות המוגדרות ע"י האו"ם כמדינות שאזרחיהם רשאים לבקש מעמד פליט ירד מספרם של המגעים לסרביה לכ- 3000-5000 איש. ליממה. זכאים להגיש בקשה למקלט. אזרחי סוריה, אפגניסטן ועיראק. אזרחי המדינות האחרות , איראנים ,אפריקאים וגם עזתים,  לא מורשים לעבור את נקודות הגבול בכניסה למקדוניה. בפועל מעטים מהם נשארים ליד הגבול, מעטים עוד יותר פתחו במחאה ובשביתת רעב ואילו רובם ממשיכים בדרכם וחוצים בנקודות מעבר לא רשמיות. קשה לעצור אנשים בדרכם אל...

אמש לאחר שעיבדנו מעט את המידע שליקטנו הגענו בבוקר במטרה להקים מרפאה במחנה. לאחר מספר שעות של התרוצצויות ומציאת פתרונות יצירתיים קבלנו מסוכנות האו"ם לענייני פליטים unhcr מכולה שתשמש אותנו כמרפאה בימים הקרובים. בשעות הבאות עסקנו בארגון המרפאה. 




ע"פ הנחיית ממשלת סרביה רכשנו את התרופות והציוד בסרביה . במהלך ההכנות ביקר אותנו שר העבודה של סרביה. לכשנשאל ע"י יוסי, הכתב הישראלי שמלווה אותנו, מה דעתו על כך שהישראלים מסייעים לסורים השיב: "לא מדובר בסורים וישראלים אלא באנשים."
בסופו של היום מרפאת נתן הייתה מוכנה לפעילות. מחר בבוקר מתחילים לעבוד.

.


יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

סרביה - פליטים בתנועה.

בוקר יום ראשון.  מספר שבועות לאחר שהרעיון עלה לראשונה בפגישת צוות של נתן-מבצע הסיוע לפליטים יוצא לדרכו.
המזוודה ארוזה לצד המיטה, "טבלת היאוש" של אביב תלויה על המקרר והפרפרים בבטן כבר מזמרים...


המבצע הנוכחי הוא שונה. אנו יוצאים לסיע לאנשים במנוסה, אנשים שבורחים מהמקום שהיה עבורם בית והפך לשדה קרב.  משפחות שבחרו לצאת למסע חייהם למען עתיד טוב יותר להם ולילדיהם.

הצוות שלנו מונה 2 רופאים דוברי ערבית:
מאיה, מכפר ברה ואיימן מעילבון. איתן, עובד סוציאלי העוסק בתחום הטיפול הנפשי בטראומה , גל העוסק בתאום ולוגיסטיקה ואני. הצטרף אלינו יוסי ,כתב ערוץ 2, שמכין כתבה על הפרויקט.



בשעת ערב מאוחרת,לאחר 5 שעות נסיעה מבלגרד, הגענו לפרסובו Presevo 


עיירה קטנה הסמוכה לגבול סרביה-  מקדוניה. בסמוך לעיירה ממוקם המחנה בו אנו צפויים לעבוד.
מחשיך פה מוקדם והלילה ארוך. מחר יוצאים למשימה.