ימים ראשונים.

אנחנו עובדים כחלק מצוות בינלאומי מהודו אינדונזיה וארה"ב. הארגון עמו אנו משתפות פעולה הינו ארגון נוצרי דתי. אופיו הדתי של הארגון בא לידי ביטוי בתפילות מלאות כוונה ובברכות.  למעשה, הופתעתי לגלות שבנפאל יש מיעוט נוצרי. אנשי הצוות מקבלים אותנו בברכה ובהתרגשות מבחינתם אנו אנשי ארץ הקודש. אני חוששת שהם קצת מופתעים ממידת החילוניות שלנו...

מיד עם הגיענו "סידרנו" רשיון עבודה זמני כרופאות, השתתפנו בישיבה באו"ם אשר במהלכה הצגנו את צוותינו הקטן ולמדנו על כך שהצורך הרפואי העיקרי, הינו בכפרים. האופי ההררי של נפאל מקשה מאד על הגישה לכפרים, רבים מהדרכים נחסמו עקב מפולות.

ביום העבודה הראשון יצאנו לכפר המרוחק כ 3 - שעות נסיעה מהעיר. לראשונה נתקלנו בהרס הרב שנגרם עקב רעידת האדמה. הבתים בכפר בו בקרנו, כמו בכפרים רבים אחרים, הינם בני 2 - קומות. בקומה הראשונה מתגוררים בעלי החיים והאנשים ובשנייה אסם משפחתי. הבתים עשויים מלבנים קטנות . בעת רעידת האדמה רבים מהבתים קרסו והפכו לגל אבנים.

יצרתי קשר עם סורנדרה, אשר הדריך אותנו בטיול המשפחתי בנאפל, הוא סיפר לי כי הכפר של משפחתו, בו ביקרנו, נפגע קשות. בני משפחתו בריאים אולם רבים מהבתים חרבו. הוא סיפר על הצורך הדחוף במחסה מפני הגשם ועל הקושי בהתמודדות עם הריח העז של גופות בעלי החיים שנקברו תחת ההריסות.

הנפאלים הינם חרוצים ובעלי יוזמה. במבוקים גדולים נקטפו ושימשו להקמת מבנים ארעיים שכוסו בניילונים מפני הגשם. באחד המבנים הללו פרסנו מרפאה וטיפלנו בכ - 100 אנשים. עיקר הפגיעות היו פצעים מזוהמים ,דלקות ריאה וזיהומים במערכת הנשימה העליונה.

.

קטמנדו העיר, חזרה במהירות ל"שגרה" תוססת ומלאת חיים. נתקלנו באלפי אנשים הממתינים לאוטובוסים במטרה לצאת לכפרים ולתמוך במשפחותיהם.

ממשיכים לעבוד...מחר יום חדש.