אורומוק

על מנת להמשיך ולהעריך את הצרכים הרפואיים והפסיכוסוציאליים הוזמנו ע"י אשתו של ראש עיריית אורומוק (בעזרת הכרות מוקדמת עם משלחת הסיוע הראשונה מטעם הארגון שפעלה בעיר.

אורמוק הינה העיר  השנייה בגודלה באי LEYTE  (אחרי טקלובן) .

אורמוק נפגעה מהרוח העזה , רבים מהבתים נפגעו, גגות הועפו ואנשים נפצעו מחפצים חדים שעפו באויר. מספר ההרוגים קטן  בהשוואה לטקלובן הודות למאמצי פינוי  מוקדמים .

בימים אלו העיר כבר חיה ושוקקת. השווקים פתוחים. עדיין אין חשמל   (למעט בבתי החולים ובית מלון שנפתח לאחרונה)

אשת ראש העיר , ויולה, קבלה את פנינו בנדיבות רבה. אנו לנים על מזרנים בחדר האורחים, מתקלחים במקלחת קרה אך נקיה ומסודרת ונהנים מארוחות חמות ומגוונות.

ו

יולה, מארחת במהלך כל היום ראשי ערים, נציגי מדינה וממשל הבאים להציע עזרה ולהביע הזדהות. היא עסוקה מאד אך עושה רושם שהיא מעריכה ואף נהנית מחברתינו. (במיוחד היא מתלהבת מרוני, הפסיכולוג, שנראה בעיניה דומה לישו...).

אנו מקבלים מדי ערב הפנייה מ"צוות התצפית" של הארגון המקומי  ל- BARANGAI (כפר)  מרוחק שזקוק לסיוע רפואי.

הבוקר הופנינו בעזרתה של ויולה למנזר מרוחק השוכן בהרים , במחוז קננגה. המנזר מרכז סביבו כ- 2000 איש המפוזרים בכפרים קטנים.  במנזר מתגוררות 10 נזירות הלוקחות חלק פעיל בטיפול ודאגה לתושבי האזור.

תושבי האזור הינם חקלאים המגדלים אורז, מנגו וקוקוס. המטעים והשדות נפגעו קשה . מסתבר שרק בעוד 10 שנים יניבו עצי הקוקוס החדשים שינטעו, פירות. תהליך השיקום של מקור הפרנסה העיקרי צפוי להמשך שנים.

רבים מהתושבים הינם משפחות מרובות ילדים. רוב הילדים לומדים בבית הספר הקרוב עד כתה ד/ה ולאחר מכן עוזרים בפרנסת המשפחה. הנזירות עוסקות בלימוד הילדים קריאה וכתיבה וכן מלוות את האימהות הצעירות (בגילאי 15-16 שנים) . רופא מגיע אל הכפרים 1 לשנה . את הטיפול הרפואי השוטף באוכלוסיה מנהלות הנזירות .

איך מודיעים לאנשי הכפרים על  הגעת משלחת רפואית?

הפעמון הינו שריד ממלחמת העולם הראשונה . קיים קוד מוסכם המוכר לכולם, הזמנה למנזר-

20 צלצולים- כולם מוזמנים להגיע לשטח המנזר,

10 צלצולים- ילדים בלבד מוזמנים למנזר.

7 צלצולים- מבוגרים בלבד מוזמנים למנזר.

 עם שחר, הנזירות היכו בפעמון 20 פעמים.  קולו של הפעמון נשמע למרחוק . מאד רחוק...

מההרים ירדו והתקבצו כ200 איש , נשים זקנים וטף. חלקם לא פגשו מימיהם רופא (כנראה לא היו זקוקים לו..) . הסדר היה מופתי.

אחת המטופלות שלי היתה אשה כבת 60 שסבלה מכאבים במותן, ככל הנראה על רקע אבנים בכליה, לשאלתי היא ענתה כי הגיעה למרפאה לאחר שעתיים של הליכה ברגל מהכפר שלה בהרים...

טיפלנו באנשים הסובלים מזיהומי עור קשים בעקבות פציעות בעת הסופה, ילדים עם דלקות ריאות קשות וסיבוכים של דלקות אוזניים בעקבות הרטיבות.

ענבל, התגלתה  כבעלת נטיות כירורגיות ובצעה ניתוחים זעירים בשטח.

פגשנו מטופלים עם מצבים רפואיים שלא טופלו מעולם (שפה שסועה, חשד להפרעה מסתמית לבבבית...) וכן בעיות בריאות שבארץ היו מצריכות בירור וטיפול ואילו בסיטואציה ההנוכחית, נאלצנו לבחור בין השערה של אבחנה לטיפול סימפטומטי.

לדוגמא- אדם עם חשד לארוע מוחי טופל באספירין ...אשה עם דפיקות לב מואצות ככל הנראה על רקע הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, קבלה טיפול סימפטומטי לדפיקות הלב והמלצה לחסוך כסף לבדיקת דם שתוכל לבצע בעתיד...(בדיקה פשוטה שזמינה בארץ בכל מעבדה ...).

בסופו של יום פינינו 3 חולים לבית החולים המקומי לטיפול במחלות זיהומיות שונות שהצריכו אשפוז וטיפול כירורגי.

מתגעגעת מאד הביתה.....

טקלובן.

נחתנו בטקלובן בשעות הצהריים. שדה התעופה הרוס לגמרי ובעצם נפתח לתנועת מטוסים רק לפני ימים אחדים.

העיר כולה זרועה הרס שקשה לתאר במילים. בניינים בודדים נותרו עומדים.

העיר שמתוך תמונותיה של ענבל שביקרה בה לפני כשנתיים, נראה כי הייתה שוקקת חיים ופעילה, כמעט ונמחקה .

הרחובות עמוסים בחלקי מבנים, עצים וגגות שנסחפו והועפו.

 

 

 

 

אזור החוף נפגע פגיעה כפולה מהרוח האדירה וכן מגלי הענק בגובה 20 מטרים שבאו בעקבותיה. רוב מקרי המוות נגרמו מטביעה.

עברנו ליד מבנה גדול ששימש כמרכז "מקלט", לאור אזהרת הטייפון, האנשים ששהו בקומה ה-2 ניצלו ואילו אלו ששהו בקומה הראשונה טבעו.

 

רחובותיה ההרוסים של העיר ושל הכפרים סביב לה, זרועים בפסולת של הריסות, חלקי עצים וגגות. כוחות מקומיים מנסים לנקות את הזוהמה. משימה ארוכה ומפרכת . כלבים משוטטים מחטטים בין ערימות הזבל.

מתחת להריסות מסתתרות גופות נוספות שטרם חולצו. הריח קשה ומעיק .

בצידי הדרכים עדיין ממתינות לפינוי  גופות מכוסות בשקי בד שחורים.

 

 

הפיליפינים הינם ארכיפלג של 7107 איים בהם מתגוררים 100 מיליון תושבים! האזור למוד אסונות בגלל מיקומו הגאוגרפי - רעידות אדמה וסופות. רבים מהתושבים התייחסו ברצינות אך בזהירות לאזהרת הטייפון אולם לא צפו את עוצמתה.  

 

ביקרנו בכפר על קו החוף, סמוך לטקלובן , בו הנשים והילדים פונו טרם הסופה והגברים נותרו לשמור על הרכוש. רבים מהגברים ניספו, כעת חוזרות הנשים אל הכפר ההרוס ומנסות לבנות את בתיהן וחייהן מחדש.

אנו בודקים אפשרות שמשלחות המשך שלנו יערכו פעילות טיפולית, בתחום הפסיכולוגיה -פוסט טראומה בכפר.

 

אנחנו מתגוררים בכנסיה שנפגעה בצורה קלה, במרכז טקלובן.

העיר מנותקת מחשמל וממים.

חברינו למשימה, הינם נוצרים פרוטסטנטים, כמרים ואנשי דת.

התנאים בהם אנו מתגוררים בסיסיים ביותר (מקלחות BUCKET קרות, גנרטור בשעות הערב למספר שעות , שינה על ספסלי הכנסייה או על הרצפה). אשה מקומית דואגת להכין לנו ארוחה חמה.

את הבוקר אנו פותחים בתפילת בקשה והודיה לאלוהים , בהנחיית צוות הכמרים.

החל משעה 20:00 העיר נתונה בעוצר עד שעות הבוקר כדי למנוע ביזה.

 

עבודתנו מתנהלת כך- צוות "תצפיתנים" יוצא מדי יום לשטח, רכוב על אופנועים ואופניים לסקור אזורים שזקוקים לעזרה.

בערב מתנהלת ישיבה במהלכה נקבעת תוכנית הפעולה ליום המחרת  עבור ה- "צוות הרפואי" (אני ,ענבל ורופאה מקומית נחמדה ששמה ננסי ) .

 

ישנם ישובים כפריים  שטרם קבלו עזרה רפואית ראשונית לאחר האסון. הצוות הרפואי שמגיע אליהם חובש ומטפל בפצעים מזוהמים שלא טופלו בשבועיים האחרונים.

 

הבוקר בקרנו  בכפר המרוחק 15 ק"מ מטקלובן. צוות מקומי נערך לבואנו ואירגן לנו כיתה בבית הספר המקומי בה פרסנו את המרפאה הניידת שלנו. המרפאה מורכבת מ4 עמדות, ע"פ המקובל :

עמדת רישום ובדיקת אחות (או צוות מתנדבים),

עמדת רופאים,

עמדת ייעוץ-  בה מקבל המטופל יעוץ רוחני, נפשי מכומר/זקני הכפר.

עמדת תרופות.

 

 

 

במהלך היום טיפלנו בכ - 200 חולים, רובם סובלים ממחלות נשימתיות פשוטות: אסטמה, חלקם מזיהומים עוריים (לאחר פציעות או חשיפה לרטיבות) . רפואה קהילתית ראשונית כמקובל.

חלק מהמטופלים מגיעים לאור הידיעה שהגיע רופא לעיירה ללא תלונה ספציפית על מנת לקבל ויטמינים.

היו גם מספר מקרים של חשד לשחפת...

 

ממשיכה בדרכי ....

 

 

פיליפינים - משלחת סיוע.

 

ביום שני השבוע התקשרו אלי איציק ונעמה מעמותת ברית עולם והציעו לי להצטרף למשלחת סיוע לפיליפינים.

ההכרות הקודמת שלנו הייתה לפני 3 שנים עת נשלחתי להאיטי.

החוויה בהאיטי הותירה בי רושם עמוק שמלא את ליבי לאורך זמן רב ועל כן שמחתי מאד להצעה ואף יחלתי לה.

קבלתי את ברכתו של בעלי היקר, שלמה, והחלתי בהכנות לקראת המסע.

החלק הקשה , כצפוי, היה ההודעה לילדים.

תגובתו של שלו "המתבגר" נעה בין "אני לא מדבר אתך" ל..."נסיעה טובה. תשמרי על עצמך. ".

אביב ואלי נפרדו ממני בדמעות, ושי ברכה אותי בברכת הצלחה מקובלת באנגלית- "BREAK YOUR LEG" ,  אותה היא הבינה באופן מילולי -ואכן שברה את כף רגלה.

פגישת משלחת ראשונה נערכה כבר באותו היום, בשעות הערב בתל אביב. בפגישה הכרתי את חברי למסע:

ענבל , רופאת משפחה מדרום הארץ מומחית בתחום המחלות הזיהומיות, רוני, פסיכולוג העוסק בטיפול בפוסט-טראומה ושלומית, בעלת נסיון בארגון וליווי משלחות סיוע .

 

 

תוך 48 שעות ממועד ההודעה הראשונית כבר עלינו על מטוס אל על להונג קונג, בדרכינו למנילה, מצויידים בתרומת תרופות (בעיקר אנטיביוטיקה) וציוד רפואי ראשוני.

 

הטיסה עברה עלי בקלילות, השלמתי שעות שינה וקראתי קצת מידע על הפיליפינים.

 עם נחיתתנו במנילה, קיבלו את פנינו נציגי CBN ארגון נוצרי בינלאומי שפרש את חסותו עלינו. הארגון עוסק בסיוע בתחומי הרפואה ,התזונה והרווחה במסגרת פרויקט הנקרא :OPERATION BLESSING.

התמקמנו במלון נחמד הממוקם במרכז העיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את היומיים הראשונים בפיליפינים הקדשנו לשיחות עם רופא שחזר מאזור האסון ועם נציגי ארגוני הסיוע וכן להתארגנות והצטיידות.

 בערב שבת לקחנו חלק תפילה שנערכה בבית הכנסת המקומי  וסעדנו עם חברי הקהילה היהודית שברכו אותנו לקראת צאתנו .

 

המפגש עם אנשי הפיליפינים מרגש. אנשים חמים, חביבים, מקבלי פנים. בכל מקום שמחים להציע עזרה.

מסתבר שחלק עיקרי מהכנסות המדינה מגיע ממשכורות ששולחים "עובדי חו"ל". הפיליפינים עובדים בדובאי, ארה"ב, ארופה, ישראל ומקומות נוספים. רבים מהם בתחום הסיעוד אך גם בתחומים אחרים כגון- הנדסה.

העובדים הזרים נחשבים לחוד החנית. יום מיוחד בשנה מוקדש לכבודם, בשדה התעופה קיים טור נפרד לעובדים הזרים,

הצעירים חולמים לעבוד בחו"ל וכפי שאמרה לי אביגיל בת ה21  שאמה עובדת בישראל מזה 15 שנים: "טובי האנשים שלנו עובדים בחו"ל". 

אביגיל ו2 אחיה הצעירים לומדים בקולג', משכילים, אמידים, ומוקירים תודה לאמם על ההקרבה.

נקודת מבט  חדשה זו גרמה לי לחשוב בצורה שונה על כל אותם עובדים זרים המסורים כל כך לסבים והסבתות שלנו.

 

מחר בבוקר, יום ראשון, אנו צפויים לעלות על טיסה לטקלובן ,העיר המרכזית שנפגעה בסופה,

אנו נערכים להגיש סיוע רפואי ולבדוק אפשרות להמשך פעילות ארוכת טווח (ע"י משלחות שיגיעו בהמשך) בתחום הרפואה והטיפול הפוסט-טראומתי.

בשלב זה רב הנסתר על הגלוי. אנו חוששים ונרגשים לקראת המשך המסע.