אמריצר, מקלוד גנגז'

באופן בלתי צפוי לחלוטין, מצאנו טיסה שהביאה אותנו הישר מהונג קונג לעיר הצפונית- אמריצר. אמריצר נמצאת במחוז פונג'ב ומוכרת בעיקר הודות למקדש הזהב המקודש לסיקים.
התמקמנו בגסט האוס נחמד, מחוץ להמולת העיר, במבנה שהיה פעם ביתן צבאי.

תכננו לבקר במקדש ולהמשיך בדרכינו. אבל באופן מפתיע מצאנו את העיר ססגונית ומזמינה וכך מצאנו את עצמינו מבלים שבוע סוער. בעיר מתגוררים ומבקרים המוני סיקים לבושי טורבנים צבעוניים במיוחד (קיימים טורבני נשים וטורבני גברים) המקנים לעיר אווירה חגיגית ושמחה במשך ימי החול ובעיקר בימי החג.

פצחנו בביקור לעת שקיעה בגבול פקיסטן הודו מתוך מטרה לצפות בטקס סגירת הגבול משני צידיו. הציפיות היו נמוכות אולם במהרה נסתבר כי לפנינו "ההצגה הכי טובה בעיר". המוניי הודים ( תיירות פנים) מצדו האחד של הגבול ומספר פקיסטנים מצידו השני החלו בניפוף דגלים ובשירה פטריוטית כאשר המילה "הינדוסטן" מככבת בצידו ההודי של הגבול. תור ארוך של הודים המתין בסבלנות לזכות לרוץ עם הדגל לכיוון שער הגבול והקהל ליווה את הרצים במחיאות כפיים ובשאגות דירבון. בהמשך, מוזיקה הודית נשמעה מהרמקולים והקהל המשולהב החל בריקודים סוערים. לאות סולידריות הצטרפנו וחוללנו עמם. החיילים ההודים והפקיסטנים, חבושים במניפות אדומות, צעדו האחד מול השני בבעיטות תאטרליות הלוך ושוב לעבר הגבול. הטקס עצמו מגוחך למדי שלא לאמר חסר היגיון (מערבי לפחות) לאור העובדה כי בין המדינות קיימת מתיחות.

רוקדים!

בעת שהותינו נחגג חג סיקי (מקביל לחג מתן התורה אצלינו). הצטרפנו להמוני סיקים ובקרנו במקדש הזהב בשעות הבוקר, הערב והלילה. בליל החג אף זכינו לראות את המקדש מואר בסגנון דיסנילנד וצפינו במופע זיקוקים לא מתוזמן מהגגות המקיפים את המקדש.
הסיקים משתייכים לדת המשלבת מוטיבים הינדיים ואיסלמיים והדבר ניכר בארכיטקטורה המיוחדת של המקדשים. כמו כן הם ידועים כשוחרי שלום, מתנגדים לשיטת הקסטות (מעמדות) ומזמיני אורחים.
במקדשים הסיקים קיים מטבח ענק בו מחלקים בכל שעות היום ארוחה חמה לכל המעוניין (מכל הדתות והצבעים). המוני אנשים צבעוניים ישובים על הרצפה ואוכלים מצלחות מתכת אורז ועדשים.
בעת שהותינו באמריצר אכלנו מספר פעמים "בדאבת האחים" (פונדק מקומי) שהגיש טלי מצוין (מנה אופיינית בהודו המכילה מנה אישית של: אורז, דאל- עדשים ותבשיל ירקות- קארי).
בגסט האוס שבו התארחנו פגשנו קבוצה של ילדים אמריקאים (לבנים) בגלאי 9-15 , לבושים בתלבושת הסיקית האופיינית וחבושים בטורבן. להפתעתינו גילינו כי קיים בית ספר- פנימייה (MIRI-PIRI) המנוהל בהתאם להלכה הסיקית. לא לגמרי הבנו אם הילדים נשלחו ממשפחות סיקיות אמריקאיות או שמא נשלחו על ידי הוריהם ואמצו את הליכות הסיקים בבית הספר... בכל אופן – מוזר ומעניין.
שלמה ושלו הרגישו מיד בעניינים וחבשו טורבן. שלמה בחר בטורבן ורוד ושלו- כחול. המקומיים לא היו בטוחים האם שלמה סיקי או לאו (בעיקר בגלל הזקן הקטן שלו. הסיקים אינם מתגלחים). שלו הפך במהרה לאטרקציה מקומית וחבושי טורבן מרחבי העיר בקשו להצטלם עמו.

זה המקום לציין כי מאז חזרתינו להודו, הילדים מקבלים בצורה נעימה יותר את התמונות המשותפות, הצביטות, הנשיקות והלטיפות המרובות. נראה כי בהונג קונג הם הרגישו מעט מוזנחים...
לאחר שבוע צבעוני במיוחד, המשכנו בדרכינו לכיוון דרמאסללה.
הדרך לדרמאסללה פתלתלה למדי: חוצה הרים ירוקים ועוברת בעיירות קטנות. דרמאסללה הינה עיירה הודית שגרתית ורב המטיילים המגיעים לאזור מתמקמים במרכז הטיבטי הסמוך- מקלוד גנג' והעיירות הסמוכות לה.
מקלוד גנג' הינה מעונו הרשמי של הדלאי למה, המנהיג הטיבטי הגולה. מרכז הפעילות של הקהילה הטיבטית הגולה מצוי פה ומכאן מתנהל המאבק לשחרור טיבט. המאבק, בהנהגתו של הדלאי למה מתאפיין בהתנגדות לא אלימה ובעיקר בהסברה.
התקופה הנוכחית הינה תקופה סוערת בעיירה. במרץ החל מאבק בטיבט הגובה קורבנות. טיבט נסגרה לתיירים ולעיתונות. האולימפיאדה הקרובה הצפויה להיפתח בסין ב 8.8.2008
נתפסת בעיני רבים כהזדמנות להביא למודעות את נושא שחרור טיבט וזכויות האדם בסין.
הטיבטים פועלים על פי דרכם בשקט- מדי ערב בשעה 6 נערך מצעד לפידים כהזדהות עם העם הסובל בטיבט. החנויות והדוכנים המקומיים נסגרים , המסעדות מחשיכות את האור, סוגרות דלתות ומנמיכות את המוסיקה. נזירים, טיבטים ותיירים מסתובבים עם נרות, דגלים ושלטים ברחובות העיר הצרים.
ברחובות העיירה נתלו שלטי זוועה המציגים תמונות של טיבטים נפגעי הסינים. בבתי הקפה מוצגים סרטים בנושא (7 שנים בטיבט, סרטים דקומנטריים ועוד...) ונערכות שיחות עם גולים ואסירים לשעבר.
התיירים ורבים מהמקומיים מסתובבים עם סווטשרט בסגנון טרנינג של הנבחרות האולימפיות ועליו כתוב : TEAM TIBET. התכוונות לנבואה שאולי תתגשם..... ובמאי מתוכננת אולימפיאדה אלטרנטיבית טיבטית.
נראה כי אין דרך נאותה מזו ללמוד על התנגדות לא אלימה ובעלת משמעות.
הצד הילדותי הגברי של המשפחה אומר: " הלא לכולם ברור שטיבט תהיה בקרוב מדינה חופשית", הצד הבוגר פחות אופטימי.
מקלוד גנג' עמוסה בתיירים מכל המינים והצבעים המבקרים בעיירה לתקופות קצרות או ארוכות .
פוגשים כאן סיפורים שכנראה לא פוגשים בכל מקום: בחורה בת 25 מפורטוגל, שמטיילת עם להקה נודדת של קרקס ( צעירים בני 18-21) המופיע בעיקר בארופה ומתאמן בהודו. לפני 6 שבועות ילדה לאחד מחברי הלהקה תינוק בפושקר ולפני מספר ימים הגיעה לכאן, באוטובוס מקומי עם התינוק.
(אביו של התינוק חבר של להטוטנית אחרת מהלהקה...).....
אנשים בגילאים שונים, בשלבים שונים של חייהם שבוחרים להיזרק לתקופה מסוימת, לפני שחוזרים לחיי השגרה.
העיירה מציעה פעילויות מכל הסוגים והמינים. נשים טיבטיות מעבירות קורסים לשימור התרבות הטיבטית (בישול, תכשיטנות- מאלות , סריגה ועוד...) בין התיירים מהמדינות השונות בולטים הישראלים. לראשונה מצאנו את עצמינו בלב ההוויה ההודית - הישראלית . ילדים בני 21-23 המאורגנים בחבורות גדולות. מבלים את ימיהם בעישון (מבוקר ועד ליל..) ואוכלים במסעדות ישראליות (תפריטים בעברית, ספרייה וסרטי וידאו עם תרגום עברי).
הישראלים במקלוד מתגוררים כמעט כולם בעיירות סמוכות: דרמקוט, באגסו. אנחנו התמקמנו בדרמקוט, בלב ה"קיבוץ". למה? ובכן.. מצאנו בית קטן, אל מול נוף הרי ההימאליה. העיירה שקטה ונעימה.
התחברנו עם משפחה ישראלית ממושב טל שחר שמטיילת עם 3 ילדים חמודים בגילאים שכמעט מקבילים לשלנו. שוב היה חיבור מיידי. אנחנו מוצאים שיש הרבה במשותף בין המשפחות המטיילות שאנו פוגשים בדרך. ערכנו ליל סדר חגיגי ואלטרנטיבי עם החברים שהכרנו כאן ( מטל שחר, קרית שמונה וראש העין). טרחנו על בישולים מסורתיים: כולל קנידלעך ויין תירוש (שנדרך על ידי יהודים כשרים בפונה), קראנו בהגדה מקוצרת (גרסא משפחתית) שנשלחה במייל, וקשטנו את מקום הארוחה בשלטים. את מקום הזרוע בצלחת הפסח תפס "עוף טיקה".

סדר כהלכתו!

לאחר הסדר שהיה חגיגי ומיוחד בקרנו בבית חב"ד שערך סדר המוני שכלל כ300 איש ואישה... פרט לצעירים הרבים שגדשו את האולם היה יפה לראות את ההורים המבקרים שהגיעו לחג.. והם לא מעטים...
אנחנו מבלים את הימים בנעימים, בקריאה, בשיטוט בשבילים שבין העיירות, למדנו להכין שרשראות וצמידים עם אבנים ("מאלות"). אמש צפינו בזריחת הירח המלא.
בחלק זה של המסע אנו מתכננים להתנסות בהשתקעות ארוכה יותר. וכך אנחנו צפויים להישאר פה בשבועות הקרובים. ההורים שלי יבקרו אותנו בתחילת מאי (אי"ה) ונשמח לארחם בביתינו הארעי....
שאנטי שאנטי...

תמונות נוספות מאמריצר בקישור להלן:

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/Amritsar2?authkey=isk83eYFg_I

הונג קונג

שהינו 10 ימים בהונג קונג. התחושה היא שהיתה זו אתנחתא קצרה ומרעננת.
המעבר הדרמטי מהחווה באורוויל לכאן בלבל את כל החושים....
הבניינים העצומים, הטכנולוגיה המבצבצת מכל פינה, WIFI בכל מקום, המוני אנשים ברחובות, חנויות בכל רמה ומכל סוג, קניוני קניות ענקיים, שלטי ענק מוארים ברחובות, רכבת חשמלית חדישה ומהירה, אוכל סיני ( בשרי ולא חריף!!), אלי מופתעת בכל רגע שהשרותים " ממש נקיים", הילדים אינם מעוררים יותר מדי תשומת לב ואין סביבם התגודדויות ואפילו- לא צובטים אותם בלחי או מנשקים...התנועה זורמת אף על פי שאין מצפצפים, בצדי כל כביש קיימת מדרכה והריקשות?.
בקיצור- בהחלט הלם תרבותי קל.

ניוזלנד, אוסטרליה ויפן היו יעדיי המשך רלוונטיים לטיולנו זה ואולם הרגשתינו כי טרם מיצינו את הודו הכריעה לבסוף ולכן...
הדבר הראשון שעשינו עם הגיענו לכאן היה לפנות לשגרירות הודו ולשמחתינו קבלנו הארכה של הויזה ב3 חודשים (למרות שביקשנו 6 חודשים- נראה לנו כי הייתה התערבות במשרדי הקונסוליה מצד ההורים שלי בניסיון להגביל את תאריך החזרה ארצה....). וכך לאחר יומיים בהונג קונג כבר התבהרו התוכניות ובמקביל לסיורים בעיר החלנו בהערכות לקראת השיבה להודו.
הונג קונג –ניו יורק של המזרח +, תזזיתית ותוססת..... וכך בתוך ימים ספורים נשאבנו לסחרור העירוני.
השתכנו בבית דירות בחדר קטן (כ 7 מ"ר) וחמוד עם מיטת קומותיים רחבה ( 3 בכל קומה).

את הבקרים פתחנו במאפייה השכונתית מתחת לבניין.לאחר שבועיים של תזונה טבעונית הילדים נהנו בכל בוקר מנקניקיה בלחמניה (הבחירה האולטימטיבית של ההונג קונגים הצעירים).
את הימים בילינו בשיטוט ברחובות הסואנים, סעדנו במאכליות קטנות ודוכני דים סאם משובחים.
אלו מבינינו שבשבועות האחרונים נהנו לאכול עם הידיים ("ברומא נהג כרומאי...") התנסו באכילה במקלות.
עלינו ברכבל לתצפית מה"ויקטוריה פיק". חוץ מערפל לא נראה כל נוף...עובדה זו לא הפריעה לצלמים הרבים לצלם תמונות "מקצועיות" ולהפתעתינו הולבש (במחשב) מאחורי המצטלמים נוף מרהיב של הונג קונג והמפרץ שמסביבה.
אזור התצפית היה עמוס במגדלי תצפית ,חנויות למזכרות , בתי קפה,מסעדות יוקרה וגלידריות. מביקורינו הקודם יחד (לפני 15 שנה...) הייתה זכורה לנו חוויה רומנטית של טבע ונוף..האם המקום השתנה או שמה השינוי חל בנו.
התחבורה הציבורית בהונג קונג נוחה באופן חריג. נסענו בחשמליות, אוטובוסים, ברכבת התחתית המהירה והחדישה, במעבורת וברכבל...

בילינו יום מקסים בדיסנילנד ( פארק קטן וצנוע בהשוואה לאחיו הארופאי והאמריקאים). נהננו יחד עם הילדים במתקנים השונים ( בעיקר ב (space mountain .שלו והבנות היו נרגשים לפגוש את הדמויות האהובות ואביב נסחפה אחריהם ( היא אוהבת בעיקר את "קוקומאוס"- כלומר: מיקימאוס).

במהלך הביקור הכנו ברכה מצולמת ליוראי (הבן דוד!!) שחוגג בשבת בר מצווה וההתרגשות רבה.
הביקור בדיסנילנד כל כך שונה מהחוויות שלנו עד כה בטיול שהיה זה יום מיוחד ומרענן, אם כי ברגעים מסוימים (בין התלהבות אחת לאחרת..) עלו בנו הרהורים על מאפיניי התרבות הממוסחרת הזו...
באחד הימים יצאנו ברחפת לאי הסמוך (מרחק של סה"כ 30 דקות) וגילינו אי קטן ושלו,ללא כבישים. תושבי האי והאורחים מתניידים באופניים וברגל בלבד. בתים בני קומה אחת, רחובות קטנים עמוסים בדוכנים המוכרים מאכלי ים מכל מין (צדפות, צלופחים, דיונונים, קונכיות ואפילו קיפודי ים...). רכבנו על אופניים (שי התגעגעה לכך במיוחד..ואלי נחבלה מספר פעמים) והתרחצנו בחוף ים שהיה מגודר ברשת תוך מיימית כנגד כרישים....

אנחנו חוזרים להודו בתחושה של שמחה, לקראת המפגש המחודש עם האנשים המחייכים, הטעמים , הריחות, הצבעים והאווירה הנעימה שכה נגעה בנו. אנו בדרכינו לצפון הקר של הודו .

תמונןץ נוספות בקישור להלן:

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/HongKong2?authkey=_osrHsTYjLs

הודו - פרק הסיום?

שדות התה - מונר

קרלה – "the gods own paradise" הינה מדינת הback waters - תעלות מים במידות רוחב שונות החוצות את היבשה ומקשרות בין כפרים, שדות ומטעים. מזג אוויר נוח ואדמה פורייה אחראי לשלל פירות ושדות אורז רבים מספור.
ישנן דרכים שונות לגלות את מסתורי התעלות וניסינו כמה...
בקוצ'ין, שטנו בסירה נהוגה על ידי משיט המשתמש בבמבוק ארוך ובקרנו בכפרים הקטנים הממוקמים לאורך גדות התעלות ותושביהם מתקיימים מדיג וחקלאות.

התוצרת החשובה ביותר של קרלה הינה אגוזי הקוקוס. משפחה ממוצעת צורכת אגוז קוקוס אחד ביום . השימושים השונים כוללים: הכנת שמן קוקוס- לבישול ולצורך שימושים רפואיים,אכילת הפרי (יבש או רטוב, טרי או מבושל), שתיית חלב הקוקוס (בכל פינת רחוב),מנחות לאלים, גילוף אגוז הקוקוס לפסלים (בד"כ קוף), הכנת חבלים מהסיבים היבשים (והכנת שטיחים מהם), הכנת קערות... וודאי ישנם שימושים רבים שאיננו מכירים.
בקרנו בעיירה אלפי, המהווה מרכז לביקור בתעלות המים. באלפי יצאנו לבקשת הילדים לדיג. שטנו בתעלות והתמקמנו על אחת הגדות. הדגימו לנו שימוש ברשת לדיג והתנסינו בדיג עם חכה. התוצרת לא היתה רבה והדגים הקטנים שבכל זאת הועלו בחכה שוחררו בחזרה (מבלי שהוזמנו לבקש משאלות...).
התגוררנו בB&B מאד ביתי ונעים. בעל הבית בישל עבורנו ארוחות ערב מושקעות וטעימות ואף קשט את המנות בעגבניות מאירות (רעיון מיוחד ופשוט).

לאחר התלבטות ולאור הפצרות הילדים יצאנו לטיול כולל לינה ב HOUSEBOAT , בילינו את היום והלילה בתעלות המים , נהננו מאווירה שקטה ורגועה , הילדים ניסו את כוחם בהשטת הסירה ובדיג.
לאחר 3 ימים יצאנו לדרכינו למונאר, עיירה קטנה, הממוקמת באזור גבוה וקריר בלב מטעי תה. הנוף במונאר נראה כלקוח מסיפורי אגדות ! גבעות והרים ירוקים המורכבים מריבועים, ריבועים של שיחים גזומים. בין הריבועים הירוקים מסתובבות להן קוטפות עלי התה הצבעוניות עם שק ומספריים.

התמקמנו בB&B חביב וטיילנו באזור. אכלנו במסעדה בבעלות ערבית שהגישה שקשוקה מצוינת!! ושם פגשנו שוב בשמחה ובהתרגשות רבה את דובי ולאה בפעם הרביעית במסענו זה וקבלנו יחדיו בשירה ובברכה את השבת.
באלפי חלו שי ואביב וסבלו מחום גבוה. לכן לא מיצינו את הפוטנציאל של מונאר מבחינת מסלולי הליכה באזור והסתפקנו בטיולי יום ברכב ובמנוחה. גם מזג האוויר היה גשום ולא אפשר טרקינג. כדי להיות הגונה אודה (באוזני דרורית בעיקר) שהבנות חלו לאחר ששהינו כמה לילות בחדר ממוזג ללא ווסת וקפאנו מקור.... בכל מקרה, שי הבריאה במהירות ואילו אביב שמרה על החום במשך 10 ימים רצופים ... וסיימה את מלאי האקמולי והנורופן שלנו .
נסענו ממונאר לעיר הקרובה ומשם יצאנו לנסיעתינו האחרונה ברכבת לכיוון פודיצ'רי.
הנסיעה ברכבת עברה בנעימים. הילדים שמרגישים כי הרכבת היא ביתם השני ( ע"פ הגדרת המונח בית: המקום אליו חוזרים בכל פעם...), התקשו להיפרד מדרגשי השינה, העכברים הקטנים הצצים מדי פעם, מהג'וקים "החביבים" המטיילים על קירות הקרון ,השירותים... ומהשעות הארוכות של משחקים, סריגה, קריאה ותזונת רכבת (ביסקוויטים בטעמי קוקוס, אננס ו"שוקולד", בננות, קלמנטינות ואוכל מבושל שלעיתים רמת חריפותו סבירה: סמוסה, תפוח אדמה, לביבות ועוד...).
פודיצרי הינה עיירה שהיתה בשליטה צרפתית. בחלק מהעיר האופי הצרפתי מודגש. שדרות שמצידן עצים, שלטי ושמות הרחובות (RUE DE BAZZAR),המוני תיירים ומקומיים דוברי צרפתית, מסעדות המגישות קישים וסלט, בתים קולוניאליים ואפילו סרטים צרפתיים אחת לשבוע.
הגענו לפודיצ'רי בשעות אחר הצהריים והתמקמנו במלון קולוניאלי קטן, חביב ונקי, מול בית הספר אליאנס ((déjà vu?!. הילדים נהנו לשמוע אותי ואת שלמה משוחחים בינינו בצרפתית (אוי כמה עילגת..) . בילינו 3 ימים בעיירה בשיטוט ברחובות ובטיילת לאורך הים, אכלנו טוב והתארגנו לקראת השבועיים האחרונים שלנו באורוויל הסמוכה.
אורוויל-
אורווויל הוקמה ע"י האב הרוחני ההודי אורובינדו ושותפתו הצרפתייה במקור המכונה "האמא". אורוויל הוקמה מתוך חזון ליצור מקום בו יוכל כל אדם בעולם לחיות בכבוד ע"פ דרכו, אמונתו ודתו. מקום בו הכסף לא יהווה מטרה אלא אמצעי ומקום בו יוכלו הילדים לגדול כבני אדם חופשיים.
בשנת 1968 הונחה אבן הפינה להקמת אורוויל. בטקס השתתפו בני נוער מ124 מדינות שהביאו עמם אדמה ממולדתם. האדמה הונחה בכד גדול הנמצא במרכז העיירה, סמוך למבנה עגול ומוזהב המהווה מרכז מדיטציה ונקרא מטמנדיר. הודו "תרמה" את האדמה לאנושות . אזרח העולם המעוניין להיות תושב באורוויל מגיש בקשה (אופן הסינון לא לגמרי ברור. דרוש חזון...) . תושב אורוויל מקבל אדמה לבניית ביתו ולצורך קיום פרויקט/עסק אותו הוא בוחר להקים (האדמה איננה בבעלותו הפרטית) ומקבל משכורת (לא גבוהה...) מאורוויל. כיום מונה העיירה 2000 תושבים. חיי הקהילה עשירים וכוללים סמינרים, פעילויות תרבות, הרצאות ועוד.
אנחנו התארחנו שבועיים בחווה הנקראת SADHANA FOREST. החווה, המרוחקת מעט ממרכז העיירה (מנטלית ופיזית) הוקמה לפני כ4 שנים על ידי אבירם ויורית. את אבירם פגשנו בקטמנדו, בתחילת מסעינו, ולאחר שיחה קצרה הוא הזמין אותנו להתארח ולהתנדב בחווה.
מטרת הפרוייקט היא לייער אזור נרחב של יער טרופי יבש שנכרת עם הכיבוש האנגלי. כריתת היער הביאה לסחף של אדמה פוריה בעת עונות המונסונים והאדמה היום היא אדמת בור. פרויקט הייעור
מתבצע בעזרת מתנדבים מכל העולם. המתנדבים מתגוררים, ללא תשלום, בבקתות פתוחות המקורות בגג עשוי ענפים.
לאבירם ויורית 2 בנות: אושר בת 7 ושלו (כן!!) בת 7 שבועות, נולדה בבקתה שבסדהנה. המשפחה מתגוררת בבקתה ומנהלת אורח חיים מיוחד ומלא קסם ( וגם קשיים..). אושר אינה לומדת במסגרת פורמלית כלשהיא. הוריה דוגלים בשיטה של אנסקולינג (לימוד מן החיים, ללא הכוונה כלשהיא).
המתנדבים מתבקשים להמנע ממשחקים תחרותיים כלשהם (כולל משחקי קלפים ושח ) הנחייה זו מהווה זרז לשיחות ארוכות בין המתנדבים...
מיד עם כניסתנו למתחם החווה הרגשנו כי הילדים הגיעו למקומם הטבעי והנכון.

בלילות הראשונים התקשיתי להירדם עקב שלל קולות היער. למדתי להבין מה פרוש : "העכבר מצייץ", ו "מקהלת צפרדעים" . שמענו קולות כרסום לא מזוהים בגג שמעלינו, קולות ציפורי הלילה והיום , צרצור הצרצרים ובעיקר זמזום יתושים. באחד הלילות שלמה הניח את המשקפיים לצד המזרון ובבוקר הן היו עליהם קורי עכביש...
התזונה בסדהנה הינה טבעונית בלבד (כלומר: תזונה ללא כל שימוש בתוצרים מן החי- ללא ביצים, דבש,חלב וללא מזון מעובד). נתבקשנו להמנע מלהכניס מזון "אסור" למחנה ועל כן נאלצנו לאחסן את החבילות הטעימות שסבתא שלחה ולדחות את התענוג למועד מאוחר יותר.
החשמל בחווה מסופק ע"י אנרגיה סולארית (3 פעמים ביום משנים את כיוון קולטי השמש) ובימי גשם רכיבה משותפת של 4 שעות על אופני כושר (דינמו) ממלאת את הסוללה.
על מנת לנסות ולהימנע משימוש בחומרים הפוגעים בסביבה משתמשים המתנדבים בסבון ושמפו צמחי מקומי. הכביסה מתבצעת על ידי שימוש באגוזי סבון. ( יש להשרות את האגוזים במים ולאחר שהתרככו התוכן המעט נוזלי שלהם משמש לניקוי, למרבה הפלא לאגוזים ריח של סבון).

מכבסים

סדר היום- השכמה ב5:45 לקול נגינת גיטרה/חליל/שירה על ידי אחד המתנדבים .
6:30-8:30- עבודה ביער:העבודה כוללת חפירת בורות לניקוז מים ולשתילה ובניית סכרים קטנים לאגירת מים.
8:30-9:30 ארוחת בוקר
9:30- 11:30 עבודת מחנה: טיפול בגינה האורגנית, טיפול בשרותים ומשימות אחרות.
בנוסף קיימות משימות שוטפות: טיפול בקומפוסט, בישול הארוחות, רחיצת כלים ( שטיפה בסיבי קוקוס יבשים טבולים בפחם).
בחווה משתמשים בסוגים שונים של קומפוסט: פסולת אורגנית, שיירים מבושלים, עלים ו.. צואה. לצורך הכנת קומפוסט מהצואה קיימים 2 סוגי שרותים בכל תא וכולם נדרשים להפריד את הצואה מהשתן בעת הטלת הצרכים (אפילו אביב למדה להפריד...) .למרבה הפתעתינו הפרדה זו מביאה לכך שאין כלל ריח רע בשרותים או מהקומפוסט!!

בדרך לעבודה ביער

בריכת הבוץ

האווירה במחנה נעימה במיוחד. במהלך השעות החמות התרעננו (בעיקר הילדים) בבריכת הבוץ העמוקה או במאגר המים המשמש להשקיית חלקת הבננות. בשעות אחר הצהריים נערכו סדנאות בנושאים שונים על ידי המתנדבים : הומאופתיה, תיפוף, הילינג, יוגה ועוד. בערבים נהנינו משירה ונגינה של זוג צרפתים, הסתלבטנו סביב המדורה. בעת שהותינו הכרנו צעירים ומשפחות מניו זילנד, שוודיה, אלסקה, אוסטרליה, אנגליה, גרמניה, טורקיה, צרפת, ארגנטינה, פורטוגל, ספרד וכמובן- ישראל.
הכרנו 2 משפחות ישראליות (אחת מן הצפון והשנייה מהדרום הרחוק). החיבור בינינו היה מיידי והילדים יצרו " חבורה ישראלית" צוהלת ושמחה. יחד חגגנו יום הולדת 3 לאביב ויום הולדת 5 לעירי ויחד התחפשנו וצהלנו בפורים (שי- הודית, שלו-נזיר,אביב- ארנבת, אלי- רקדנית).

מסיבת פורים

מדי פעם , יצאנו להתאווררות באורוויל שכללה בעיקר שתיית מים קרים (קצת דיאט קולה) ואכילת גלידה!!
ההתנסות בחיי הטבע בסדהנה הביאה אותנו לחשוב שוב ולהרהר בהנאה הטמונה בחיים הפשוטים, חיי ההווה, הקרבה לאדמה ולטבע ואיך אנחנו (כנציגים נאמנים של העולם המערבי) התרחקנו וכמה חבל...
הויזה שלנו מסתיימת. הפרידה מהודו קשה לנו. עוד בטרם נפרדנו החלנו להתגעגע לאוכל, לריחות , לאנשים, לאווירה....
יצאנו היישר מהחווה לשדה התעופה בדרכינו להונג קונג.
אולי בגלל הכחשה, אולי בגלל הקצב ההודי ואולי סתם בגללינו לא הצלחנו להשיג מקום לינה סביר בהונג קונג, לשם היו מועדות פנינו. וכך מצאנו את עצמנו בשעה 1 לפנות בוקר בשדה התעופה של הונג קונג: קצת תלושים וללא מקום לינה...
נהג המונית הציע לקחת אותנו למלון על בסיס שעות....
בכל מקרה, הסתדרנו לבסוף והתמקמנו למחרת במלון דירות חביב בבניין מקומי בלב שכונת מגורים. מכאן איננו יודעים לאן פנינו מועדות. כל האפשרויות פתוחות (יפן, אוסטרליה, ניו זילנד.....)
לאחר התחבטויות והתלבטויות בשבועות האחרונים הרגשנו כי קסמה של הודו טרם מוצה וכי נשמח להמשיך במסעינו ההודי. וכך.. הדבר הראשון שעשינו בהונג קונג היה לפנות לשגרירות הודו ולנסות להאריך את הויזה...(פנינו לקונסול באופן אישי, כתבנו מכתב בקשה...)
במהלך הטיול למדנו מניסיון מטיילים אחרים כי לאחרונה קיימת הנחייה (סיבתה לא ברורה לנו) לא להאריך את הויזה לישראלים מעבר ל6 חודשים אולם... בקרב המשפחות המטיילות התגלו מקרים חריגים... ננסה את מזלינו.הכרעות בעניין המשך המסע (סיום מותח...)- בפרק הבא.

תמונות נוספות בקישור המצ"ב:

1.

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/ALLEPYMUNNAR?authkey=KcXvbDnQp4g

2.

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/PONDYAUROVILLE?authkey=Dku_vN108Gg