התאהבנו בנפאל ובנפאלים

8-13.07
התאהבנו בנפאל ובנפאלים.
בימים האחרונים התארחנו בכפר מרוחק, עד כדי נידח.
יצאנו מקטמנדו בנסיעה שנמשכה כ 5 שעות לעיירה הנקראת גורקה. העיירה הינה הגדולה במחוזה זוכה לאספקת חשמל בחלק משעות הלילה. טיפסנו 1500 מדרגות למקדש הצופה על כל האזור, במקדש נערכים באופן פעיל טקסים במהלכם מקריבים קורנות:עזים, בפלו ועוד.נהננו מהשקיעה וחזרנו לגסט האוס.
בבוקר יצאנו בנסיעה בטנדר נטול בולמי זעזועים לעבר הכפר (שמו בלמנטי או משהו דומה, לא מופיע במפות). לאחר 3 שעות של נסיעה מייגעת הגענו לנקודה בה אין אפשרות להמשיך ברכב. יצאנו להליכה בת שעתיים: עברנו בין שדות אורז, חלפנו ע"פ כפרים קטנים ,חצינו נחל קריר וטפסנו דרך יער טרופי עד הגיענו לכפרו של סורנדרה (המדריך).
הכפר- החיים בכפר דומים ככל הנראה לחיים בתקופת התנך: בתי בוץ בני 2 קומות. בקומה הראשונה מתגוררים בני המשפחה ומצוי המטבח שהוא מרכז הבית. במטבח: מדורה מרכזית קטנה וכלי בישול.בני המשפחה אוכלים ( בידיים כמובן ) יחדיו בתוך המטבח, בקרבת האש.
נציין כי מיומנות האכילה ביד ימין מרשימה. לגבי יד שמאל-היא ככל הנראה משמשת לניגוב אזורים אינטימיים.
בקומה הראשונה אף משתכנות החיות: באפלו, עיזים. בקומה השניה- אסם המשמש לאחסון התבואה היבשה- תירס, אורז. הבית מוקף בשדות קטנים: צנונית, אורז, תירס. כל משפחה משמשת כמשק עצמאי ודואגת לצרכה.
אנחנו לנו באוהל בפתח הבית.
המשפחה קבלה את פנינו בחמימות ארחה אותנו כבני משפחה. לסורנדרה 3אחיות ו2 אחים. אביו של סורנדרה הוא מורה בתיכון ללשון נפאלית(הוא אינו דובר אנגלית). כדי להגיע לעבודתו הוא הולך כשעה וחצי בכל כיוון. המשפחה זוכה למשכורת של 120 דולר לחודש, עובדה שאפשרה להם לשלוח את 6 ילדיהם ללמוד מעבר לגיל 10, ואף לרכוש בשנה האחרונה מערכת סולארית הכולל 3 פנסים בעלות של 500 דולר. זו המערכת היחידה הקיימת בכפר כולו.
סדר היום בכפר : קימה בסביבות 4-5 ועיסוק במלאכות הבית,שעה 7- כוס תה, בשעה 9- ארוחה 1 (אורז ועדשיםּ= דאל באט), לאחר הארוחה- יציאה לשדה וליקוט אוכל לבהמות (עלים טריים). בשעות הצהריים- ארוחה קלה: בננה, פפיה,שעועית טריה ולקראת 6-7: ארוחה 2= דאל באט.
אין גיוון כלל בארוחות!!
לבקשתינו,הצטרפנו לבני המשפחה ועסקנו במלאכות השוטפות: השקיית הצנוניות, כתישת האורז לקמח, קילוף תירס יבש להכנת פופקורן, הכנת קעריות מעלים טריים,הפרדת גרגירי שעועית, חריזת שרשראות פרחים לחג. בין לבין טיילנו בין בתי הכפר ראינו המלטה של גדי, שלו הצטרף למשחקי כדור, הילדים התנדנדו בנדנדות חבלים שנבנו לקראת החג.
החג- במהלך חג הטיהאר מתכנסים בני המשפחה המקורית (כל אחד הולך להוריו), האחים והאחיות מברכים האחד את השני, במהלך הברכות מושחים את הראשים בשמן, שמים טיקה צבעונית מיוחדת על המצח ,עונדים שרשראות פרחים על הצוואר ומחליפים מתנות. כבדו אותנו בהשתתפות מלאה בטקס. שלו אלי שי ואביב העניקו טיקות האחד לשניה, שלמה ישב עם אחיו של סורנדרה וזכה לטיקה מאחותו.
ילדי הכפר עוברים בחבורות בין הבתים, שרים ורוקדים ומקבלים בתמורה כסף ואורז אותו הם אוספים בשק ומביאים למשפחה.
ההתרגשות בכפר לאור בואינו היתה גדולה. בית משפחתו של סורנדרה הפך למרכזי מאד. זקנים וצעירים באו לראות את המוזרים שהגיעו. סורנדרה הסביר שרבים מהילדים הצעירים לא ראו מעולם מערביים.
לאחר פרידה מרגשת מאוד ומתן טיקה לדרך צלחה. יצאנו בדרכינו לפוקרה עם תחושה בטוחה שעוד נשוב ונשמור על קשר עם בני המשפחה ובני הכפר.
בפרק הבא- מחר אנו צפויים לצאת לטרק בין שבועיים באזור אנפורנה .

נ.ב
לשי נפלה שן שנייה ולשמחתינו הרבה גם בנפאל יש פיית שיניים!!!!