מתאקלמים

קטמנדו - טאמל

בנגקוק

30.11.07
בשעה טובה לאחר עיכובים ותכנונים מרובים יצאנו לדרך
למרות ההכנות המרובות יצאנו כשבאמתחתנו 80 ק"ג של ציוד, כרטיס טיסה לבנגקוק ללא טיסת המשך לקטמנדו וללא סידור לינה התחלתי. הטיסה עברה בקלילות ולאחר שינה טובה של לילה הגענו בשעות הצהרים לבנגקוק.
לצורך אקלום הדרגתי בחרנו במלון טוב במרכז העניינים.
ניצלנו את היומיים הראשונים לסידורים הכרחיים-
עדשה למצלמה
הכנו "דסקיות"- תגי זיהוי לילדים שיאפשרו איתור מהיר במקרה הצורך. התגיות כוללות טלפון סלולארי שלנו (אם יפעל..),טלפון סלולארי של סבא אודי (שזמין תמיד) ומדבקה משתנה עם כתובת המלון העדכני...הילדים תודרכו מה לעשות במקרה של "הליכה לאבוד"
אביב בכניסה למקלחת ביקשה להוריד את השרשרת ש" לא מוצאים אותי".
רכשנו ספרי לונלי פלנט ששכחנו בארץ...
השגנו כרטיסי טיסה לקטמנדו.
בנגקוק קבלה את פנינו במזג אוויר נעים. הג'ט לג (יעפת) הביא את כולנו להירדם מאוחר ולקום בשעות הבוקר- צהריים המאוחרות- שינוי מרענן מהשגרה!
שמחנו לגלות שערב "ליל כל הקדושים" חל ב31.10.למדנו מספר קסמים, הילדים הצטיידו בתחפושות מפחידות וסלסלת ממתקים

תרגום חופשי של

TRICK OR TREAT .

הפך בעברית ל: ברדק או ממתק

סלסלת הממתקים שלנו "נשדדה" בחלקה בסוף הערב ע"י פרחח מקומי שניצל את הצפיפות הרבה... בילינו ערב סוער רועש ומבדר בקאו סאן.
את היום בילינו בארמון המלך. הבנות התלהבו ממקדשי הזהב והבנות התענינו לדעת אם הייתי מעוניינת לחיות בארמון.. שלו התלהב בעיקר מאוסף החרבות. הגענו ממקום למקום צפופים בטוק טוק המסורתי וספגנו פיח מקומי מרוכז.
המקומיים מופתעים רב הזמן מכמות הילדים, בכל מקום סופרים אותם שוב ושוב

הם זוכים לתשומת לב רבה ומתרגלים כנראה בהדרגה להיות במרכז העניינים. בשלב זה הם מקבלים בטבעיות את הבקשות החוזרות להצטלם איתם ולומדים לענות על השאלות הפשוטות באנגלית.

4.11.07
מזה יומיים שאנחנו בקטמנדו, בירת נפאל.
בשדה התעופה הופתענו לגלות שלט

SHARON - 6 PEOPLE:

הפתעתנו הייתה כה גדולה עד כי התעלמנו מהשלט ובליבי תהיתי על המקריות המוזרה. נושא השלט לא ויתר ורדף אחרינו אל מחוץ לשדה התעופה ואז התבררה הסוגיה.- כמה שבועות לפני הגיענו יצרתי קשר במייל עם המדריך המקומי שהדריך בעבר את ורד ואייל אולם לא ציינתי תאריך הגעה מדויק. מסתבר שהבחור ניסה את מזלו, זו הפעם השנייה השבוע שהוא ממתין לנו 5 שעות בשדה והפעם להפתעת כולנו גם הגענו...
עם קבלת פנים חמה כזו התקבלנו לקטמנדו והתמקמנו ברובע התיירותי של העיר ( "הטאמל")\ אזור עמוס המטיילים, מסעדות וחנויות קטנות רבות.
העיר שוקקת חיים ועליזה. הרחובות צרים ועמוסים במוניות קטנות, ריקשות , אופניים רוכלים מוכרי כל, מקדשים וגם מטיילים משוטטים. קולות צפירות נהגי הריקשות והמוניות וניחוחות הקטורת מלווים אותנו בכל מקום. שלו מעט מתקשה אולם מתרגל בהדרגה לרעש הצפירות.

המקומיים חביבים להפליא ומקבלים אותנו בפנים שמחות ובברכת " נמסטה!". "אלי שאלה:" האם כולם כאן מדברים ג'יבריש
ע"פ המסורת הנפאלית נבחרת מדי מספר שנים ילדה- אלה, שנבחרת בקפידה לפי מדדים מיוחדים ולאחר תהליך מיון קפדני. אסור שתהיה בגופה שריטה, והיא עומדת במבחן הפחדות מתוך אמונה שאלה אמיתית לא תפחד. הילדה גדלה מבודדת בביתה מגיל 4-5 ועד הגיעה לבגרות (גיל 12 לערך). היא מורשית לצאת מביתה בחגים מסוימים בלבד כשהיא נישאת על כרכרה ברחבי העיר. לאחר סיום כהונתה היא איננה מתחתנת ומשפחתה זוכה לתמורה כספית לאורך שנים. בימי החול היא מציצה מחלונה לחצר הפנימית מספר פעמים ביום והמבקרים זוכים לראותה. בקרנו בביתה של הקומרי (ילדה- אלה) וכדי לראותה פנים אל פנים הגענו לאזור 3 פעמים. בשלישית- זכינו לראותה וההתרגשות היתה רבה.
במהלך השיטוטים ברחובות העיר נתקלנו בבית חב"ד המקומי, הגענו הישר לקבלת השבת. הצטרפנו לסעודה, שרנו זמירות שבת ושלו התחבר עם בנו של הרב חזקי, בן ה-8, שמתגורר בנפאל מאז היותו בן שנה. אחה"צ למחרת כבר שלו הלך לחבר לבד...


ב 9 נובמבר חל חג מקומי שבו מתכנסים כל בני המשפחה (אחים נשואים חוזרים לבית הוריהם לחגיגה משפחתית והילדים מצטרפים לאימהות). המשפחות חוגגות במשך 3 ימים : קישוטים ריקודים מאכלים...
סורנדרה (מקבל פנינו הנחמד משדה התעופה) ספר לנו שבני משפחתו הצטערו שזו השנה החמישית שלא יוכל לחגוג עמם בגלל עונת התיירות הפעילה.
....בקיצור- אנו צפויים לצאת בעוד יומיים לכפר המרוחק, כפר ללא מים זורמים או חשמל, שבו גרה משפחתו של סורנדרה. נתגורר באוהל בקרבת בית המשפחה ונחגוג עמם.

להשתמע בקרוב . אנחנו.
נ.ב
כתבו לנו תגובות ומיילים וציינו את הדוא"ל,לצערינו אין לנו את רשימת המיילים של כולם.