בומביי מפי שלו-
ניפרדנו מי ברנסי ומי שרון ואביב ואז יצנו לנסיע של 30שעות ברקבת לקיבון מומביי [בומביי]
הייתה זו דרך ערוקה היה לנו חבר קורעני שישן קול הזמן, שי סרגה סרט לסער לאביב וראינו איש או אישה עים סרי וסער ערוח וספם ושי שפחה על התקי צ'יי.
מומביי היי ממש אירופה. יש אותובוסים שתיי קומות כנו לנו מצלמה ויש בה מומביי עסרות בתיי כנסת היינו בה מרוץ סוסים, ולמדנו לשחק קריקט מישחק פופולרי בהודו היינו גם בה אי הפילים וגם היה שניי פסטיבלים .
ויש בקיקר העיר טירה ויש גם מיסעדות טובות.
עבר עליי שבוע עמוס בישראל שהיה מהנה בעיקר הודות למפגש המרגש עם ורד והקטנטנים שהתגלו כצפוי מתוקים להפליא. במהלך השבוע למרות שלא ניסיתי להתאקלם הרגשתי קמצוץ מהקושי הצפוי לי כשנחזור לארץ...אביב ביטאה היטב את הקושי בכך שהייתה שקטה מן הרגיל והקפידה להיצמד אליי במשך רב שעות היום. בסיכומו של שבוע שמחתי לחזור למשפחתי האהובה. הקרבה הממושכת בחודשים האחרונים העצימה ככל הנראה את הגעגועים. הבאתי עמי "מתנה" לילדים-הורי הצטרפו אלינו.
זכרונותי מהשבוע נותרו כחלום קצר...
הפגישה המרגשת נערכה בשדה התעופה הקטן של גואה. שכרנו בית מקסים הממוקם על חוף הים בכפר דייגים קטן.
ניפרדנו מי ברנסי ומי שרון ואביב ואז יצנו לנסיע של 30שעות ברקבת לקיבון מומביי [בומביי]
הייתה זו דרך ערוקה היה לנו חבר קורעני שישן קול הזמן, שי סרגה סרט לסער לאביב וראינו איש או אישה עים סרי וסער ערוח וספם ושי שפחה על התקי צ'יי.
מומביי היי ממש אירופה. יש אותובוסים שתיי קומות כנו לנו מצלמה ויש בה מומביי עסרות בתיי כנסת היינו בה מרוץ סוסים, ולמדנו לשחק קריקט מישחק פופולרי בהודו היינו גם בה אי הפילים וגם היה שניי פסטיבלים .
ויש בקיקר העיר טירה ויש גם מיסעדות טובות.
עבר עליי שבוע עמוס בישראל שהיה מהנה בעיקר הודות למפגש המרגש עם ורד והקטנטנים שהתגלו כצפוי מתוקים להפליא. במהלך השבוע למרות שלא ניסיתי להתאקלם הרגשתי קמצוץ מהקושי הצפוי לי כשנחזור לארץ...אביב ביטאה היטב את הקושי בכך שהייתה שקטה מן הרגיל והקפידה להיצמד אליי במשך רב שעות היום. בסיכומו של שבוע שמחתי לחזור למשפחתי האהובה. הקרבה הממושכת בחודשים האחרונים העצימה ככל הנראה את הגעגועים. הבאתי עמי "מתנה" לילדים-הורי הצטרפו אלינו.
זכרונותי מהשבוע נותרו כחלום קצר...
הפגישה המרגשת נערכה בשדה התעופה הקטן של גואה. שכרנו בית מקסים הממוקם על חוף הים בכפר דייגים קטן.
בבקרים יכולנו לצפות בדולפינים המקפצים לצד הסלעים, הילדים נהנו מרחצות בוקר וערב בחוף הים וממשחק בחול, קראנו ספרים על הערסלים בחצר, סבתא העלתה את רמת הסריגה שלנו ופתרנו תשבצים.
גואה התגלתה כשונה לחלוטין מהודו שהכרנו עד כה..
הנוף הטרופי לצד חופי הים, בתי האבן (וילות!) הקטנים, השפה השונה,הניקיון היחסי והאוכל!! גואה עשירה במאכלי ים שונים וממש התקשינו למצוא את האוכל ההודי הטוב והמוכר, הדת -הדת הנוצרית- קתולית שולטת וגואה כולה זרועה בכנסיות רבות עם השפעה "מקדשית" בולטת (לדוגמא: זרי פרחים ומנחות המקשטים פסל של צלב), אנשים נינוחים !.
בגיחות מהבית (שנערכו בעיקר כדי לספק את הצורך של אבי "להתרענן" ו"להוציא אנרגיה") בקרנו בשוק פשפשים תיירותי גדול שנערך אחת לשבוע בכפר אנג'ונה,
בקרנו בשוק שבועי מקומי בעיירה מפוסה, בקרנו בעיר פנג'י ובגואה העתיקה שההשפעה הפורטוגלית באזור מורגשת היטב ובאה לידי ביטוי בנוף העירוני ( שדרות רחבות, בתים קולוניאלים) ואף במנהג הסייסטה המקובל..
העירות הקטנות לאורך חופי גואה עמוסות במטיילים מכל המינים וסוגים: ארופאים, מזרח ארופאים, אמריקאים, תיירות פנים, זקנים, צעירים ,משפחות עם ילדים וכמובן גם ישראלים. גם פה כמו בחלקים אחרים של הודו נוהגים הישראלים להתרכז יחדיו, בגואה הריכוז ממוקם בחופים הצפוניים וככל שמצפינים ניתן להתרשם מהשילוט: גסט האוס שלום, שווארמה, פלאפל ועוד...
גיוונו את ביקורינו בחופי ים שונים ובערבים סעדנו לסירוגין בבית (חידוש מרענן) ובמסעדות הרבות הפרוסות לאורך עיירות החוף. אוהבי מאכלי הים שבינינו (בראשם שלו) נהנו משרימפסים בגדלים שונים כנשנוש וכארוחה.. בערבים בילדים נהנו לצפות בטלויזיה (מכשיר מרובע שמריץ תמונות על פני מסך...) עם סבא וצחקו בקולי קולות למראה תוכנית מקומית בסגנון "חייך אכלת אותה".
לאחר כ8 ימים נפרדנו מסבא וסבתא שטסו לבומבי וחזרו ארצה, ואנחנו המשכנו בנסיעה ברכבת להמפי (8 שעות).
העירות הקטנות לאורך חופי גואה עמוסות במטיילים מכל המינים וסוגים: ארופאים, מזרח ארופאים, אמריקאים, תיירות פנים, זקנים, צעירים ,משפחות עם ילדים וכמובן גם ישראלים. גם פה כמו בחלקים אחרים של הודו נוהגים הישראלים להתרכז יחדיו, בגואה הריכוז ממוקם בחופים הצפוניים וככל שמצפינים ניתן להתרשם מהשילוט: גסט האוס שלום, שווארמה, פלאפל ועוד...
גיוונו את ביקורינו בחופי ים שונים ובערבים סעדנו לסירוגין בבית (חידוש מרענן) ובמסעדות הרבות הפרוסות לאורך עיירות החוף. אוהבי מאכלי הים שבינינו (בראשם שלו) נהנו משרימפסים בגדלים שונים כנשנוש וכארוחה.. בערבים בילדים נהנו לצפות בטלויזיה (מכשיר מרובע שמריץ תמונות על פני מסך...) עם סבא וצחקו בקולי קולות למראה תוכנית מקומית בסגנון "חייך אכלת אותה".
לאחר כ8 ימים נפרדנו מסבא וסבתא שטסו לבומבי וחזרו ארצה, ואנחנו המשכנו בנסיעה ברכבת להמפי (8 שעות).
המפי- עיירה קסומה הממוקמת על שרידי עיירה עתיקה בת כ500 שנה. העתיקות המרשימות פזורות בתוך העיירה ומחוצה לה ומרמזים על עיר שהייתה יוצאת דופן בעושרה התרבותי: מקדשים, ארמונות, פסלים ומבני ציבור מרהיבים הפרושים על שטח נרחב.
המפי מוקפת במטעי בננות ,שדות אורז ובוטנים ובעיקר נמצאת בלב נוף פראי של הרים המורכבים מסלעי ענק. את העיירה חוצה נחל המוסיף לאווירה...
האווירה בעיירה נעימה להפליא. מטיילים רבים, בעיקר תרמילאים. אחת ליום מגיע אוטובוס עם קבוצת תיירים לגיחה. המגורים בסיסיים למדי ומחולקים ל-2 קבוצות עיקריות מ2 צידי הנחל. הישראלים מרוכזים בצד השני..
פגשנו משפחה ישראלית (זוג + 3 ילדים קטנטנים) המתגוררת בשליחות ארגון יהודי פרטי הנקרא : לב יהודי". הם מתגוררים בהמפי למשך חודשיים ומארגנים קבלות שבת , ארוחות חג ועוד...
הילדים ושלמה נהנו משיעור צורפות ועבודה בכסף ואבנים טובות, שי הכינה טבעת משובצת באבן שקופה-לבנה, אלי הכינה עגילים משובצים בקונכיה ,שלו את אבן האוצר ושלמה הכין לי טבעת עם פנינה אלטרנטיבית.
על השהייה בהמפי העיבו 2 גורמים: החום והיתושים. בערבים ערכנו קרבות אל מול היתושים. השתמשנו בכל האמצעים שעמדו לרשותינו: כילות, תרסיס, קרם נגד יתושים, סנדלים, סליל המפיץ עשן ועוד ...
בכמה מהמערכות נחלנו ניצחונות קטנים אולם בסיומו של הקרב נחלנו מפלה ובצער נפרדנו מהמפי לאחר 5 ימים: עקוצים ומגרדים. יצאנו ברכבת בדרכינו לבנגלור להמשך המסלול הדרומי...
הרכבת בדרך לבנגלור- הנסיעה ברכבת הלילה בקרון השינה ארכה כ11 שעות. ישנו כרגיל בשקי השינה שלנו. באמצע הלילה אלי התגלגלה מהמיטה (למזלנו היא ישנה בקומה ה-1). היא היתה מגולגלת כולה בתוך שק השינה שלה ואפילו לא התעוררה מהנפילה. נוסעים שעלו באחת התחנות הבחינו ב"שק" שנפל ורצו להעיר את הישן במיטה הסמוכה ש"החבילה" שייכת לו...
בשלב זה שלמה התעורר והרים את החבילה היקרה מפז אל המיטה.
אלי המשיכה לישון והסיפור סופר לה רק בבוקר...
תמונות נוספות:
