דיסנלנד

טרק נפאל- אנפורנה 13-26.11.07.

למי שטייל במזרח מוכר ודאי התנ"ך של המטיילים- הלונלי פלנט. ספר המצוי בידי כל מטייל ומשמש כ"אורים ותומים" בענייני מסלולים, מסעדות, מקומות לינה ועוד.. על פיו יישק דבר. משפט אחד הרשום במדריך עשוי לשנות גורלו של כפר (וזו לא הגזמה...)
בקיצור נפאל מתוארת בתנ"ך כ" דיסנילנד למטיילים". הגדרה שמצאנו נכונה ומשעשעת למדי. הנופים נראים כלקוחים מספרי אגדות ומדי כשעתיים הליכה מגיעים לבית תה המציע חטיפי שוקולד ושתייה קרה.

יצאנו לטרק בן שבועיים בהרי ההימאליה, באזור רכס האנפורנה.
(ANNAPURNA BASE CAMP)
יצאנו מלווים בפמליה חביבה: סורנדרה (המדריך מהפרקים הקודמים) ו 4 בני משפחתו אותם הכרנו בכפר כנושאי הציוד ,פורטרים.
בחרנו לצאת עם מספר גדול יחסית של מלווים מתוך מחשבה שאחד מהם יוכל לעזור בנשיאת אביבוש או מי מהבנות במקרה הצורך. יצאנו לדרך עם ציוד מינימלי , 2 מכנסיים ו3 חולצות לאדם.
בדיעבד הפורטרים "התלוננו" שהציוד קל מדי.. ושלמה הגיבור נשא את אביב בגאון לאורך כל הדרך!
נופי ההימאליה התגלו כעוצרי נשימה ( תרתי משמע..), ההרים המושלגים שמסביבנו הדהימו אותנו בכל שעות היום והלילה. בלילות השלג זרח לאור הירח ובשעות השקיעה צבעם היה כתום.
כשעברנו את גובה 3000 המטרים האויר הפך דליל והקור מקפיא. הילדים השתעשעו במלחמות כדורי שלג, ובהחלקה על נהר קפוא. ביום ה 9 למסע הגענו לנקודת השיא בגובה 4130 מטר.
כמו כל משלחת שמכבדת את עצמה נתקלנו בקשיים לא צפויים- אלי פתחה בגובה 3700 מטר חום גבוה. הרופאה אבחנה דלקת גרון , עובדה שהקשתה על התאקלמותה לגובה ועל כן נאלצה לרדת , ברגע האחרון... שעתיים לפני הגיענו לנקודת השיא. שלמה ואביב ליוו אותה.
הלכנו מדי יום 5-9 שעות במהלכם בעיקר טיפסנו על הרים ולעיתים ירדנו. במסגרת פעילויות ההווי
הקמנו להקה שנקראה : הפסקת עוגיות ושרנו שירים מלאי משמעות כגון: "הפסקת עוגיות...כשנגיע לפסגות...", הילדים מתמחים כעת במשחקי קלפים שלמדו מהפורטרים (כיאה לטרקרים צעירים). שלו פתח ידידות מיוחדת עם אחד הפורטרים ולמד שירים בנפאלית, בערבים הבנות (וגם שלו) פזזו ריקודים נפאליים מסורתיים.
לנו בבתי תה, בתנאים בסיסיים. חדרים מעופשים בהם 3 מיטות שהצמדנו, עם כלי מיטה שהיו פעם לבנים. שקי השינה שלנו היו נעימים וחמים. בימים טובים היה צ'ופר: 4 מיטות או אילתור של שלמה למיטה נוספת...
אכלנו אורז ועדשים (דאל בת ) פעמיים ביום (שי בקשה תוספות לכל מנה...) למעט 3 ימים בהם זכינו לפיצה חמה .
לא התקלחנו במשך 8 ימים רצופים! (הדבר לא הפריע כלל לילדים). הריח שלנו היה תואם למצב...

שלמה לא החליף מכנסיים 13 יום. תחתונים, כן .
בתום המסע חזרנו לפוקרה. עיירה מקסימה על שפת אגם, עמוסה בתיירים,אינטרנט קפה ומסעדות לרוב. אנחנו ממוקמים במלון חביב על שפת האגם, נהנים ממרגוע אמיתי ומעבירים את הימים בכיף . מתכוננים להיפרד מנפאל...לקראת המעבר להודו והפגישה עם הקרינסקים.

תמונה שווה יותר מאלף מילים אז להלן קישור לאלבום הטרק העתיקו והדביקו לבראוזר

http://picasaweb.google.com/shlomo.shaul/AnapurnaBaseCampTrek13261107?authkey=RchkRLHojms

announcement

due to technical problems this post will be written in English ( we are in the mountains in gourepani):

yoav and drorit will join us on 4.12.07 in India,
we will be very happy to get some letters and more...
drorits' phone 050-7266066.

in order to make things easier please subscribe into the mailing list located on the right side of the blog.
please mention your e mail!

warm regards and hugs.

hashaulim

התאהבנו בנפאל ובנפאלים

8-13.07
התאהבנו בנפאל ובנפאלים.
בימים האחרונים התארחנו בכפר מרוחק, עד כדי נידח.
יצאנו מקטמנדו בנסיעה שנמשכה כ 5 שעות לעיירה הנקראת גורקה. העיירה הינה הגדולה במחוזה זוכה לאספקת חשמל בחלק משעות הלילה. טיפסנו 1500 מדרגות למקדש הצופה על כל האזור, במקדש נערכים באופן פעיל טקסים במהלכם מקריבים קורנות:עזים, בפלו ועוד.נהננו מהשקיעה וחזרנו לגסט האוס.
בבוקר יצאנו בנסיעה בטנדר נטול בולמי זעזועים לעבר הכפר (שמו בלמנטי או משהו דומה, לא מופיע במפות). לאחר 3 שעות של נסיעה מייגעת הגענו לנקודה בה אין אפשרות להמשיך ברכב. יצאנו להליכה בת שעתיים: עברנו בין שדות אורז, חלפנו ע"פ כפרים קטנים ,חצינו נחל קריר וטפסנו דרך יער טרופי עד הגיענו לכפרו של סורנדרה (המדריך).
הכפר- החיים בכפר דומים ככל הנראה לחיים בתקופת התנך: בתי בוץ בני 2 קומות. בקומה הראשונה מתגוררים בני המשפחה ומצוי המטבח שהוא מרכז הבית. במטבח: מדורה מרכזית קטנה וכלי בישול.בני המשפחה אוכלים ( בידיים כמובן ) יחדיו בתוך המטבח, בקרבת האש.
נציין כי מיומנות האכילה ביד ימין מרשימה. לגבי יד שמאל-היא ככל הנראה משמשת לניגוב אזורים אינטימיים.
בקומה הראשונה אף משתכנות החיות: באפלו, עיזים. בקומה השניה- אסם המשמש לאחסון התבואה היבשה- תירס, אורז. הבית מוקף בשדות קטנים: צנונית, אורז, תירס. כל משפחה משמשת כמשק עצמאי ודואגת לצרכה.
אנחנו לנו באוהל בפתח הבית.
המשפחה קבלה את פנינו בחמימות ארחה אותנו כבני משפחה. לסורנדרה 3אחיות ו2 אחים. אביו של סורנדרה הוא מורה בתיכון ללשון נפאלית(הוא אינו דובר אנגלית). כדי להגיע לעבודתו הוא הולך כשעה וחצי בכל כיוון. המשפחה זוכה למשכורת של 120 דולר לחודש, עובדה שאפשרה להם לשלוח את 6 ילדיהם ללמוד מעבר לגיל 10, ואף לרכוש בשנה האחרונה מערכת סולארית הכולל 3 פנסים בעלות של 500 דולר. זו המערכת היחידה הקיימת בכפר כולו.
סדר היום בכפר : קימה בסביבות 4-5 ועיסוק במלאכות הבית,שעה 7- כוס תה, בשעה 9- ארוחה 1 (אורז ועדשיםּ= דאל באט), לאחר הארוחה- יציאה לשדה וליקוט אוכל לבהמות (עלים טריים). בשעות הצהריים- ארוחה קלה: בננה, פפיה,שעועית טריה ולקראת 6-7: ארוחה 2= דאל באט.
אין גיוון כלל בארוחות!!
לבקשתינו,הצטרפנו לבני המשפחה ועסקנו במלאכות השוטפות: השקיית הצנוניות, כתישת האורז לקמח, קילוף תירס יבש להכנת פופקורן, הכנת קעריות מעלים טריים,הפרדת גרגירי שעועית, חריזת שרשראות פרחים לחג. בין לבין טיילנו בין בתי הכפר ראינו המלטה של גדי, שלו הצטרף למשחקי כדור, הילדים התנדנדו בנדנדות חבלים שנבנו לקראת החג.
החג- במהלך חג הטיהאר מתכנסים בני המשפחה המקורית (כל אחד הולך להוריו), האחים והאחיות מברכים האחד את השני, במהלך הברכות מושחים את הראשים בשמן, שמים טיקה צבעונית מיוחדת על המצח ,עונדים שרשראות פרחים על הצוואר ומחליפים מתנות. כבדו אותנו בהשתתפות מלאה בטקס. שלו אלי שי ואביב העניקו טיקות האחד לשניה, שלמה ישב עם אחיו של סורנדרה וזכה לטיקה מאחותו.
ילדי הכפר עוברים בחבורות בין הבתים, שרים ורוקדים ומקבלים בתמורה כסף ואורז אותו הם אוספים בשק ומביאים למשפחה.
ההתרגשות בכפר לאור בואינו היתה גדולה. בית משפחתו של סורנדרה הפך למרכזי מאד. זקנים וצעירים באו לראות את המוזרים שהגיעו. סורנדרה הסביר שרבים מהילדים הצעירים לא ראו מעולם מערביים.
לאחר פרידה מרגשת מאוד ומתן טיקה לדרך צלחה. יצאנו בדרכינו לפוקרה עם תחושה בטוחה שעוד נשוב ונשמור על קשר עם בני המשפחה ובני הכפר.
בפרק הבא- מחר אנו צפויים לצאת לטרק בין שבועיים באזור אנפורנה .

נ.ב
לשי נפלה שן שנייה ולשמחתינו הרבה גם בנפאל יש פיית שיניים!!!!

מתאקלמים

קטמנדו - טאמל

בנגקוק

30.11.07
בשעה טובה לאחר עיכובים ותכנונים מרובים יצאנו לדרך
למרות ההכנות המרובות יצאנו כשבאמתחתנו 80 ק"ג של ציוד, כרטיס טיסה לבנגקוק ללא טיסת המשך לקטמנדו וללא סידור לינה התחלתי. הטיסה עברה בקלילות ולאחר שינה טובה של לילה הגענו בשעות הצהרים לבנגקוק.
לצורך אקלום הדרגתי בחרנו במלון טוב במרכז העניינים.
ניצלנו את היומיים הראשונים לסידורים הכרחיים-
עדשה למצלמה
הכנו "דסקיות"- תגי זיהוי לילדים שיאפשרו איתור מהיר במקרה הצורך. התגיות כוללות טלפון סלולארי שלנו (אם יפעל..),טלפון סלולארי של סבא אודי (שזמין תמיד) ומדבקה משתנה עם כתובת המלון העדכני...הילדים תודרכו מה לעשות במקרה של "הליכה לאבוד"
אביב בכניסה למקלחת ביקשה להוריד את השרשרת ש" לא מוצאים אותי".
רכשנו ספרי לונלי פלנט ששכחנו בארץ...
השגנו כרטיסי טיסה לקטמנדו.
בנגקוק קבלה את פנינו במזג אוויר נעים. הג'ט לג (יעפת) הביא את כולנו להירדם מאוחר ולקום בשעות הבוקר- צהריים המאוחרות- שינוי מרענן מהשגרה!
שמחנו לגלות שערב "ליל כל הקדושים" חל ב31.10.למדנו מספר קסמים, הילדים הצטיידו בתחפושות מפחידות וסלסלת ממתקים

תרגום חופשי של

TRICK OR TREAT .

הפך בעברית ל: ברדק או ממתק

סלסלת הממתקים שלנו "נשדדה" בחלקה בסוף הערב ע"י פרחח מקומי שניצל את הצפיפות הרבה... בילינו ערב סוער רועש ומבדר בקאו סאן.
את היום בילינו בארמון המלך. הבנות התלהבו ממקדשי הזהב והבנות התענינו לדעת אם הייתי מעוניינת לחיות בארמון.. שלו התלהב בעיקר מאוסף החרבות. הגענו ממקום למקום צפופים בטוק טוק המסורתי וספגנו פיח מקומי מרוכז.
המקומיים מופתעים רב הזמן מכמות הילדים, בכל מקום סופרים אותם שוב ושוב

הם זוכים לתשומת לב רבה ומתרגלים כנראה בהדרגה להיות במרכז העניינים. בשלב זה הם מקבלים בטבעיות את הבקשות החוזרות להצטלם איתם ולומדים לענות על השאלות הפשוטות באנגלית.

4.11.07
מזה יומיים שאנחנו בקטמנדו, בירת נפאל.
בשדה התעופה הופתענו לגלות שלט

SHARON - 6 PEOPLE:

הפתעתנו הייתה כה גדולה עד כי התעלמנו מהשלט ובליבי תהיתי על המקריות המוזרה. נושא השלט לא ויתר ורדף אחרינו אל מחוץ לשדה התעופה ואז התבררה הסוגיה.- כמה שבועות לפני הגיענו יצרתי קשר במייל עם המדריך המקומי שהדריך בעבר את ורד ואייל אולם לא ציינתי תאריך הגעה מדויק. מסתבר שהבחור ניסה את מזלו, זו הפעם השנייה השבוע שהוא ממתין לנו 5 שעות בשדה והפעם להפתעת כולנו גם הגענו...
עם קבלת פנים חמה כזו התקבלנו לקטמנדו והתמקמנו ברובע התיירותי של העיר ( "הטאמל")\ אזור עמוס המטיילים, מסעדות וחנויות קטנות רבות.
העיר שוקקת חיים ועליזה. הרחובות צרים ועמוסים במוניות קטנות, ריקשות , אופניים רוכלים מוכרי כל, מקדשים וגם מטיילים משוטטים. קולות צפירות נהגי הריקשות והמוניות וניחוחות הקטורת מלווים אותנו בכל מקום. שלו מעט מתקשה אולם מתרגל בהדרגה לרעש הצפירות.

המקומיים חביבים להפליא ומקבלים אותנו בפנים שמחות ובברכת " נמסטה!". "אלי שאלה:" האם כולם כאן מדברים ג'יבריש
ע"פ המסורת הנפאלית נבחרת מדי מספר שנים ילדה- אלה, שנבחרת בקפידה לפי מדדים מיוחדים ולאחר תהליך מיון קפדני. אסור שתהיה בגופה שריטה, והיא עומדת במבחן הפחדות מתוך אמונה שאלה אמיתית לא תפחד. הילדה גדלה מבודדת בביתה מגיל 4-5 ועד הגיעה לבגרות (גיל 12 לערך). היא מורשית לצאת מביתה בחגים מסוימים בלבד כשהיא נישאת על כרכרה ברחבי העיר. לאחר סיום כהונתה היא איננה מתחתנת ומשפחתה זוכה לתמורה כספית לאורך שנים. בימי החול היא מציצה מחלונה לחצר הפנימית מספר פעמים ביום והמבקרים זוכים לראותה. בקרנו בביתה של הקומרי (ילדה- אלה) וכדי לראותה פנים אל פנים הגענו לאזור 3 פעמים. בשלישית- זכינו לראותה וההתרגשות היתה רבה.
במהלך השיטוטים ברחובות העיר נתקלנו בבית חב"ד המקומי, הגענו הישר לקבלת השבת. הצטרפנו לסעודה, שרנו זמירות שבת ושלו התחבר עם בנו של הרב חזקי, בן ה-8, שמתגורר בנפאל מאז היותו בן שנה. אחה"צ למחרת כבר שלו הלך לחבר לבד...


ב 9 נובמבר חל חג מקומי שבו מתכנסים כל בני המשפחה (אחים נשואים חוזרים לבית הוריהם לחגיגה משפחתית והילדים מצטרפים לאימהות). המשפחות חוגגות במשך 3 ימים : קישוטים ריקודים מאכלים...
סורנדרה (מקבל פנינו הנחמד משדה התעופה) ספר לנו שבני משפחתו הצטערו שזו השנה החמישית שלא יוכל לחגוג עמם בגלל עונת התיירות הפעילה.
....בקיצור- אנו צפויים לצאת בעוד יומיים לכפר המרוחק, כפר ללא מים זורמים או חשמל, שבו גרה משפחתו של סורנדרה. נתגורר באוהל בקרבת בית המשפחה ונחגוג עמם.

להשתמע בקרוב . אנחנו.
נ.ב
כתבו לנו תגובות ומיילים וציינו את הדוא"ל,לצערינו אין לנו את רשימת המיילים של כולם.